Listen Now

נפגשנו עם אחת הדמויות הבולטות מההיבט הפיננסי של ההייטק הישראלי, רובי סולימן, כדי לדבר על הצד הפיננסי של היזמות הטכנולוגית. רובי סולימן התחיל את דרכו באחת מפירמות ראיית החשבון הגדולות בעולם, PWC, לפני 21 שנה, מיד כשסיים לימודי משפטים וראיית חשבון באוניברסיטת תל-אביב. מאז, העניק רובי ליווי פיננסי למאות חברות הייטק ואף היה מעורב בהנפקות בורסאיות ורכישות ומיזוגים של חלק מהחברות הבולטות בהייטק הישראלי. כיום, משמש רובי כשותף, מנכ”ל חברת הייעוץ, ראש תחום הייטק וחבר במועצת המנהלים ב-PWC ישראל. בשיחה מדבר רובי סולימן על התפלגות ההשקעות של ההייטק בישראל, מהו הסכם השקעה טוב ליזמים, מהו הסכם שותפים טוב בין יזמים, על חשיבות מבנה נכון לחברת סטארטאפ, על הנפקת מובילאיי בה היה מעורב ועל המעורבות של PWC בעולם המטבעות הוירטואלים. “אני רוצה להגיד לך משהו על הכסף, על כמות הכסף הגדולה הזאת. ישנה קלישאה שאומרת שמגייסים כשאפשר. את הקלישאה הזאת כולם מכירים. חלקם מתייחסים אליה וחלקם לא מתייחסים אליה. ליזמים צריך להיות ברור: זה הדבר הכי נכון שיש. אין יותר נכון מהאמירה הזאת. כשיש אפשרות לגייס כסף – צריך לגייס אותו. לא לחכות. אני לא נביא זעם ואני לא צופה איזשהו משבר אבל במחזוריות של הטבע והכלכלה – משברים קורים. בדרך כלל כל 10 שנים. לצורך העניין, מי שרוצה לחשב אז המשבר האחרון היה ב-2008, אז זה קצת מפחיד. עכשיו, אין חוקים בדבר הזה, יכול להיות שזה יקרה בעוד חודשיים ויכול להיות שזה יקרה בעוד שנתיים-שלוש, אבל איזשהו משבר, איזשהו ‘עמק’ יגיע בסופו של דבר. ובאמת אני אחד האנשים הכי אופטימים בתעשייה הזאת. ואני חושב שיש לנו תעשייה מדהימה שמושכת משקיעים מכל מקום, אבל כאשר ישנו משבר כולם עוצרים. והדבר הראשון שעוצרים הוא את הדברים שהם מחוץ למדינה שלך, מחוץ לאיפה שה-Corporate שלך יושב, אלה הדברים הראשונים שנעצרים. אז לצורך העניין אנחנו במדינה שרוב הכסף מגיע מארה”ב. חלקו מגיע היום גם ממקומות אחרים, מסין ואפילו מאירופה, אבל עדיין – כאשר אפשר צריך לגייס. ויש היום הרבה כסף. ויזמים שעומדים בפני ההזדמנות הזאת ומתחבטים בשאלה אם עכשיו כדאי… והווליואציה נכונה והווליואציה לא נכונה… אז אם זה נותן להם חומר למחשבה – אז שיחשבו שוב: כשאפשר מגייסים“. (רובי סולימן על מתי נכון לגייס השקעה) לאתר של PwC ישראל לראיון המלא עם רובי סולימן: הפוסט הצד הפיננסי של היזמות הטכנולוגית (רובי סולימן – PWC) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

שמעון אקהויז גדל במעברה בתקופת הצנע להורים ניצולי שואה. עם סיום לימודי פיזיקה בטכניון כעתודאי הצטרף לחברת רפאל. להגיע מהמעברה לרפאל ולעבוד שם כפיזיקאי הייתה עבורו התגשמות של חלום. במשך הרבה מאוד שנים ההתגשמות של החלום הזה היווה אושר גדול עבורו. אחרי 17 שנים ברפאל עבר שמעון לנהל פיתוח מוצר בחבר בינלאומית בסן-דייגו שבקליפורניה בשם Maxwell. במהלך 5 השנים בהן היה ב-Maxwell, גילה שיש בו חיידק יזמי ולכן החליט שעם שובו לארץ הוא רוצה להיות יזם. הוא חזר לארץ בינואר 1991 עם פרוץ מלחמת המפרץ. שמעון לא תיאר לעצמו כמה קשה יהיה לגייס השקעה למיזם שלו. באותן שנים כמעט ולא היה כסף בישראל להשקעות. רק לצורך השוואה, אם היום קרנות הון-סיכון בישראל מנהלות כ-20 מיליארד דולר, ב-1991 קרנות ניהלו כ-30 מיליון דולר. בנוסף, שמעון היה אומנם מנהל מנוסה ואיש מחקר ופיתוח, אך מצד שני היה לו אפס ניסיון ביזמות. כעבור שנה של ניסיונות הצליח שמעון לגייס 510 אלף דולר תמורת 50.5% מהחברה. הוא אומנם ויתר על השליטה בחברה כבר בגיוס הראשון אך זוכר שהיה מאושר באדם כשקיבל את הצ’ק שאיפשר לו להקים את החברה עליה חלם. וכך, בגיל 47, הגשים שמעון את החלום השני שלו – להיות יזם. הוא הקים את החברה הראשונה שלו ESC Medical Systems, חברה שמפתחת מכשירים להסרת שיער וקעקועים בטכנולוגיית לייזר. בהמשך, שינתה החברה את שמה ל-Lumenis. אחרי 4 שנים בלבד הונפקה Lumenis בנסד”ק ובשלב מסוים הגיעה לשווי של יותר ממיליארד דולר. 3 שנים אחרי שהונפקה עזב אותה והקים חברה נוספת בשם Syneron, שגם היא הונפקה אחרי 4 שנים בלבד בנסד”ק וגם היא הגיעה לשווי של מעל למיליארד דולר. במקביל ל-Syneron הקים שמעון כ-20 חברות, כמו אופלס שנרכשה ע”י אינטל ב-100M$, ונטור שנרכשה ע”י מדטרוניק ב-325M$ וחברת ColorChip המצליחה. לפני 4 שנים הקים חממה טכנולוגית לחברות בתחום הרפואה בשם Alon MedTech Ventures. “אחת התכונות הכי חשובות ליזמים, וזה לא אומר שאני דווקא מחפש אותן אבל אני חושב שהם צריכים לשאול את עצמם, זה שהם מרגישים שזה לא מפחיד אותם לעשות את זה. האויב הכי גדול של יזמות בעיניים שלי זה הפחד. זה לא אומר שאסור שתהיינה חששות, זה לא אומר שלא צריך להיות מציאותיים, אבל אסור לפחד. כי פחד הוא אויב מאוד גדול של יזמות, כי יזמות היא ללכת אל הלא נודע, כמו בשיר…. אז זה אלמנט אחד. אלמנט שני, שאני לפחות מנסה מאוד לראות אותו ולא תמיד אנחנו יודעים לאבחן אותו נכון, זה מה שנקרא יושר אינטלקטואלי. ויושר אינטלקטואלי הוא לא רק בזה שכשאני מדבר איתך אני מנסה לספר לך אמת כמה שיותר צרופה אלא בעיקר כשאני מדבר עם עצמי, כמה אני באמת יודע להכיר מה שקורה במגבלות, ב-upside, בסיכונים, ביתרונות וכו’.” (שמעון אקהויז על שתי התכונות החשובות ביותר ביזם) לאתר של אלון מדטק לראיון המלא עם שמעון אקהויז: הפוסט אף פעם לא מאוחר להגשים את חלום היזמות (שמעון אקהויז) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

מייקל אייזנברג נולד וגדל במנהטן שבניו-יורק. אחרי שנת הלימודים הראשונה שלו ב-Yeshiva university, שם למד מדעי המדינה, עלה לישראל לשנה והיה לתלמיד ישיבה בישיבת הר-עציון. שנה שהפכה לשנתיים… באחד השיעורים עם רב הישיבה, הרב יהודה עמיטל (זצ”ל), שאל מייקל את הרב שאלה: האם מצוות יישוב ארץ ישראל בנגב או בגליל גדולה יותר מאשר בירושלים או בתל-אביב? הרב ענה לו שהכל שטויות, ושאם יעלה לישראל ויקים מפעל שיעסיק 10,000 אנשים שיתפרנסו בכבוד – זו תהיה המצווה הכי גדולה ! מייקל זוכר שהרגע הזה שינה את חייו ושבאותו רגע החליט לעלות לישראל ולהקים מפעל שיפרנס בכבוד אנשים רבים. כשעלה לארץ עם אשתו יפה עסק בייעוץ פוליטי למפלגת השלטון בישראל מטעם ממשל קלינטון. אחרי שממשלת ישראל התחלפה מצא עצמו מובטל במשך 5 חודשים. מכיוון שהיה לו קשה למצוא עבודה החליט להקים משהו משלו ופתח נציגות של בנק ההשקעות מונטגומרי, אחד מבנקי ההשקעות העיקריים של חברות טכנולוגיות בשנות ה-90. בשלב מסוים מייקל חבר לשלמה קליש וכך הוקם בנק ההשקעות Jerusalem Global Ventures. לאחר 3 שנים שם, עבר מייקל להיות שותף-מנהל בקרן Israel Seed Partners שם השקיע בחברות כמו Shopping.com שהונפקה ואח”כ נרכשה ע”י eBay ובחברת answers.com שהונפקה ב-2004. אחרי 8 שנים ב-Israel Seed Partners הצטרף כשותף-מנהל לקרן Benchmark Capital והשקיע בחברות כמו Finjan שהונפקה ב-2014, Gigya שנרכשה ע”י SAP, WIX שהונפקה ב-2014, WeWork ואחרות. ב-2013, הקים מייקל ביחד עם אדן שוחט את קרן Aleph, קרן המנהלת כ-330 מליון דולר ומתמקדת בהשקעות בסטאראפים בשלבים מוקדמים. בשנת 2006 דורג מייקל אייזנברג במקום ה-39 ברשימת ״בעלי מגע הזהב של מידאס״ של מגזין פורבס העולמי ובמקום ראשון ברשימת ״בעלי מגע הזהב של מידאס״ של מגזין פורבס הישראלי. “בקרן הון-סיכון אם אתה רוצה להיחשב משקיע טוב אז אתה צריך להחזיר פי 3 מהקרן. נעשה מתמטיקה פשוטה: אם אנחנו קרן של 150M$ (הקרן הראשונה של Aleph), זאת אומרת שאנחנו חייבים להחזיר למשקיעים 450M$. יש כמה דרכים להגיע ל-450M$. אתה יכול להחזיק 45% ממיליארד דולר, מה שלרוב לא קורה. אתה יכול להחזיק 20% מ-2.5 מיליארד דולר. או להחזיק 10% מ-4.5 מיליארד דולר. או קומבינציה אחרת דומה. עכשיו, בסטטיסטיקה של עולם ההון סיכון 50% מההשקעות שאתה עושה אתה מוחק, אפס. ולכן, מה שנשאר צריך להצדיק את עצמו ולפחות השקעה אחת צריכה להחזיר את כל הקרן, ואף יותר (במקרה של קרן Aleph מדובר בהשקעה אחת מתוך 15 שיש בקרן הראשונה). זה אומר שמתוך 7.5 השקעות (כי 50% נמחקים) אתה צריך להחזיר 450M$. אם לא לקחת סיכון על כל חברה שם שאולי היא תחזיר את כל הקרן אז יהיה לך נורא קשה לעשות את זה“ (מייקל אייזנברג, מייסד ושותף-מנהל בקרן Aleph, על הכלכלה של קרנות הון-סיכון) לאתר של אלף , למניפסט החומוס של מייקל לראיון המלא עם מייקל אייזנברג: הפוסט המשקיע בעל מגע הזהב של מידאס (מייקל אייזנברג – Aleph) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

ההורים של מיכה קאופמן עלו לארץ מארגנטינה חסרי כל כדי להילחם את מלחמת ששת הימים. הם רק לא ידעו שהיא תימשך ששה ימים בלבד והפסידו אותה. הם התיישבו בקיבוץ בצפון שם מיכה גדל כילד בעוד אביו משלים לימודי הנדסה בטכניון. כעבור מספר שנים הם החליטו שהמסגרת הקיבוצית פחות מתאימה להם והחליטו לעבור לגור בעיר. באותן שנים מי שהיה עוזב את הקיבוץ נחשב כבוגד ולכן נתנו לו לעזוב את הקיבוץ חסר כל. וכך שוב התחילו הכל מאפס. מכיוון שלא מצא עבודה כמהנדס, עבד אביו של מיכה כשרטט בחברה. 10 שנים לאחר מכן הוא הפך להיות המנכ”ל שלה ועם השנים גם אחד המנהלים הבכירים ביותר בתעשיית הסמיקונדקטורס. לראות אותו עושה את זה תוך הקרבה אישית מאוד גדולה השפיע מאוד על מיכה. את הקריירה שלו החל מיכה כעורך דין המתמחה בקניין רוחני. את החברה הראשונה שלו, Keynesis, הקים לפני 15 שנה כפרויקט ערב עם שותף טכנולוגי מרוסיה שהכיר באינטרנט ושעד היום לא פגש. החברה הצליחה ומוכרת עד היום. אח”כ הקים עוד 2 חברות: את Invisia , שפיתחה פטנטים בתחום של שיפור ראייה, ואת Spotback, שעשתה משהו דומה למה שעושות אאוטבריין וטאבולה אלא שאחרי 3 שנים נגמר הכסף והחברה נסגרה. ב-2007 הקים מיכה Think Tank (קבוצת חשיבה) בשם Accelerate שכללה חברים קרובים כמו אריק צ’רניאק, ג’ואי שמחון, בנצי רונן וחברים נוספים. החברים בקבוצה היו נפגשים במשרד של מיכה אחת לשבועיים-שלושה, שותים הרבה, מפצחים הרבה פיצוחים ומעלים רעיונות. באחד המפגשים, סיפר שי וינינגר למיכה על רעיון עליו חשב – פלטפורמה לפרילנסרים שתפשט בצורה משמעותית את תהליך העסקה בין פרילנסרים ללקוחות שלהם. הם לא ייחסו משמעות יתרה לרעיון, אלא שביום למחרת הם דיברו בטלפון והסכימו שהרעיון תקוע להם בראש… וכך החליטו להקים את Fiverr. כיום, על הפלטפורמה של Fiverr, קיימים יותר מ-3 מיליון שרותים שונים שניתנים ע”י פרילנסרים מכ-190 מדינות כאשר עסקה מתבצעת בממוצע כל 3 שניות. Fiverr מעסיקה כ-300 עובדים מתוכם כ-200 במרכז הפיתוח בת”א. עד היום גייסה החברה כ-111M$ ב-5 סבבי גיוס שונים. בין המשקיעים הראשונים בחברה (עם השקעות המשך) ניתן למצוא את גיא גמזו (Seed) ואדם פישר. “השלב הראשון הוא ה-Zero to One, שזה שלב של Product Market Fit. והשלב השני זה One to End, שזה שלב ה-Scale. בשלב הראשון, בטח בשלב שאתה משיק מוצר ואין לך עליו שום סיגנלים, אתה במצב של Zero to One. המטרה שלך היא לא לעשות Scale, המטרה שלך היא לקבל סיגנלים שאומרים לך האם יש Product Market Fit. בשביל לקבל את הסיגנלים הנכונים, הדרך היחידה שלך זה להגיע לקהל הנכון. איך מגיעים לקהל בנכון? בדרך כלל הדרך הנכונה היא לעשות עבודת רגליים. פשוט לשבת ולעשות עבודת פינצטה, עבודה כירורגית כדי למצוא את הלקוחות האלה. זה לא בכסף. עושים את זה בד”כ ע”י זה שאתה מחפש איפה הקהל הזה נמצא מבחינת קהילות. לקהילות אפשר להגיע, זה יכול להיות Reddit וזה יכול להיות כל דבר אחר. אתה הופך להיות חלק מהקהילה ואז אתה מתחיל שיח. אתה מראה את זה לאנשים שאתה חושב שהם Opinion Makers בתחום הספציפי הזה ואתה בודק אם הם נותנים לך על זה פידבק טוב. אם הם יתנו לך פידבק טוב אז הם גם ידברו על זה עם אנשים. אגב, אני מספר לך, ואני בטוח שהרבה אנשים כבר שמעו את זה, Fiverr בשלוש וחצי או ארבע השנים הראשונות שלה לא השקיעה סנט אחד ב-Marketing. אז זה אפשרי. אני לא אומר שזה קל, היה לנו הרבה מזל, אבל זה אפשרי“ (מיכה קאופמן על שני השלבים שעוברת חברה או שעובר מוצר) לאתר של פייבר לראיון המלא עם מיכה קאופמן: הפוסט העולם שייך לפרילנסרים (מיכה קאופמן – Fiverr) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

עופר בן-נון קיבל את השיעורים הראשונים שלו ביזמות במסגרת תכנית Zell ב”מרכז הבינתחומי הרצליה” במקביל ללימודיו לתואר ראשון במדעי המחשב. את החברה הראשונה CampusVille, רשת חברתית לסטודנטים, הקים כשהיה סטודנט כבר בשנה הראשונה ללימודיו. הוא מעיד על כך ששם למד את אחד השיעורים החשובים שאפשרו לו להקים את המיזם הבא שלו – חשיבות מבנה הצוות והמרקם האנושי. לקראת סיום לימודיו החליט להקים סטארטאפ ביחד עם חבריו ליחידה 8200 בה שירת, אורון לביא וירון גלולה. כששאלו את עצמם מה היתרון שלהם ביחס לאחרים, למשל הבחור המבריק שסיים בהצטיינות את לימודיו בהארוורד, הגיעו למסקנה  שזו המומחיות שלהם בעולם הסייבר. בשלב הבא היו צריכים להחליט באיזה תחום בתוך עולם הסייבר כדאי להתמקד; ראשית, היה ברור להם שהם רוצים לגרום לאימפקט משמעותי. שנית, חיפשו  זירה שבה יוכלו להשיג יתרון טכנולוגי משמעותי על פני מתחרים קיימים, או כאלה שיקומו לאורך הדרך. שלישית, אתגר טכנולוגי שישמור על התשוקה והזיק בעיניים לשנים רבות קדימה. לבסוף, פוטנציאל לרווחיות כלכלית משמעותית. בתהליך החשיבה בחנו היזמים הרבה עולמות בתחום הסייבר: אבטחת סייבר לסמארטפונים, אבטחת סייבר לבתים חכמים, לתשתיות ביטקוין, לתשתיות קריטיות ועוד, עד שנתקלו בעולם של אבטחת סייבר לרכבים מחוברים (connected cars), עולם שכמעט ולא היה קיים בישראל באותה תקופה וענה בצורה הטובה ביותר על הקריטריונים שחיפשו. כשהחליטו להיכנס לתחום חברו לזוהר זיסאפל וביחד הקימו את Argus Cyber Security. מאז הקמתה לפני כ-4 שנים גייסה החברה 30M$ ומעסיקה כ-80 עובדים. בתחילת נובמבר 2017 נרכשה Argus ע”י חברת Continental הגרמנית בסכום המוערך ע”י גורמים שונים בכ-450M$  והפכה ליחידה עצמאית בחברת התכנה Elektrobit, ספקית התכנה הגדולה ביותר לעולם הרכב. בשיחה עם עופר בן-נון, מייסד ומנכ”ל Argus Cyber Security, מספר עופר את סיפור הקמת החברה עד לרכישתה, על הדברים שלמד במהלך הדרך ועל האירוע המשמעותי ביותר בחייו שקרה מספר ימים לפני רכישת החברה. “אני חושב שזה מעבר לצוות המייסדים (של החברה). כי בסופו של דבר אני חושב שכל אחד מהעובדים שלנו הוא שותף, ויש הרבה מאוד אנשים שיהיו קרובים אליי בהרבה מאוד שלבים גם יותר משאר המייסדים. ניתן כדוגמה את ה-CMO (Chief Marketing Officer) שלנו, יוני היילברון, שהצטרף בשלב מאוד מוקדם, הוא תרם בצורה מאוד משמעותית לכל אורך הדרך, והוא שותף לדרך בדיוק כמו צוות המייסדים. אותו דבר לגבי העובדים הראשונים שלנו. מוניק שאיתנו פה היום – תרומה אדירה לאורך חיי החברה. אני חושב שבסוף יש הרבה מאוד אנשים לאורך הדרך שיש להם תרומה משמעותית וכל אחד מהעובדים בעצם שותפים לדרך לגמרי“ (עופר בן-נון על הלקח החשוב ביותר אותו למד מהמיזם הראשון שלו ואותו יישם ב-Argus Cyber Security) לאתר החברה לראיון המלא עם עופר בן נון: הפוסט האקזיט הוא רק אבן דרך בהגשמת החזון (עופר בן-נון) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

אלון בלוך התחיל את הקריירה שלו כיועץ במקינזי. אחרי 3 שנים שם, פנה אליו אראל מרגלית והציע לו להצטרף כמשקיע בקרן JVP. אחרי 7 שנים ב-JVP, בהן השקיע בלא מעט חברות מוצלחות, הצטרף אלון כמנכ”ל משותף לאבישי אברהמי ב-WIX ובהמשך כחבר Board של החברה. במקביל להיותו חבר Board ב-WIX, שימש כמנכ”ל בחברת mySupermarket, ולאחר מכן שוב חזר לכסא המשקיע, הפעם בקרן Greylock ישראל (כיום 83North). בנקודה זו, אלון וחברו אלי וורטמן, רצו לעשות משהו ביחד, משהו מאוד משמעותי. הם הסתכלו על כל מיני תעשיות והגיעו במקרה לשני חבר’ה מטקסס שדיברו על משהו שנורא עניין אותם. הם דיברו על שוק סוחרי מכוניות משומשות בארה”ב ואיך הוא עובד. הם אמרו שיש להם רקע בתעשיית המכוניות ושהם חושבים שהם יכולים לקנות ולמכור מכוניות דרך האינטרנט בלי לראות אותן. אלון ואלי הסתכלו על שוק המכוניות המשומשות, שוק ענק של 500 מיליארד דולר בשנה שעובר דרך 40 מיליון מכוניות משומשות בשנה. תעשייה שנשלטת ע”י המון המון דילרים קטנים. הם החליטו להקים את VRoom – חברה שמאפשרת לקנות ולמכור רכבים משומשים באופן מקוון. תוך שנתיים הספיקו לגייס כ-200 מיליון דולר ולחצות רף המכירות של מיליארד דולר. עוד לפני שאלון החליט להביא מנכ”ל אחר במקומו ולעזוב את VRoom, הוא התחיל לגלגל רעיון למיזם חדש עם אדם סינגולדה (מייסד ומנכ”ל טאבולה). אלון ואדם חשבו על הרעיון מתוך חוויות שכל אחד מהם עבר מול המערכת הרפואית, חוויות שכוללות טעויות באבחון מחלות ע”י רופאים והמלצות של תרופות לא נכונות שקיבלו מרופאים. הם רצו להיות מסוגלים ללחוץ על כפתור ולהשוות את המחלה שהם סובלים ממנה לאנשים עם סימפטומים דומים ועם רקע דומה (גיל, מין, משקל, רקע רפואי וכו’) וללמוד מהניסיון שלהם (בדיקות שעברו וטיפולים שעזרו להם). הם הבינו שיש כאן הזדמנות מאוד גדולה, לא רק לתת לצרכנים לשלוט בטיפול הבריאותי שהם מקבלים אלא ממש לשפר משמעותית את עולם הבריאות. וכך הקים אלון את K-Health – עוזרת רפואית אישית, ביחד עם שותפים נוספים, ועם אדם סינגולדה ואדם פישר (Bessemer Ventures) כחלק מהמשקיעים. “מה שצריך לזכור, וזה גם מתחבר לעולם של ה-VC’s, זה ש-99.1% מהחברות לא מצליחות לעמוד ביעדים שלהם. זה נורא קשה לבנות חברה מאפס ולקחת ולפתח אותה. אבל אם אתה כן מצליח, אתה הרבה פעמים יכול לקחת את החברה יותר רחוק ממה שאתה מאפשר לעצמך לדמיין. ואני לא מדבר על מספרים. אבל הדברים שבאמת חשובים זה שיש לך מוצר באמת מדהים. שהלקוחות באופן אורגני, ולא בגלל שאתה משלם להם, ממליצים עליך לאנשים אחרים. שהמוצר שלך הוא באמת יוצא דופן ונח לשימוש. שהמותג שלך הוא אהוב, ולא בגלל שאיזה מישהו עשה סקר אלא שבאמת אנשים אוהבים להשתמש במוצר, כי הוא קל ומביא המון ערך“ (אלון בלוך על הדברים החשובים באמת בבניית חברה) לאתר של K-Health לראיון המלא עם אלון בלוך: הפוסט החד קרן הבא של אלון בלוך (K-Health) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

גיא גמזו עבד בגיל 14 בתחנת דלק כדי לחסוך לגלשן גלים ומאז יש לו רומן עם הים. כשסיים את שרותו הצבאי עבד במפעל לליטוש יהלומים. כעבור מספר שנים הקים מפעל משלו. במפעל שהקים הטמיע טכנולוגיה אופטית חדשה שאפשרה מדידה של חומר הגלם בצורה מדויקת, וכך בנה מותג חדש בתחום היהלומים. באותה תקופה, אמצע שנות ה-90, חבר קרוב של גיא, עו”ד גיל ברנדס, סיפר לו שמידיי פעם מגיעים אליו למשרד לקוחות שהם גם יזמים צעירים. גיל גם סיפר לגיא שאותם יזמים צעירים היו שמחים לשותף מבוגר ומנוסה מהם שגם ישקיע בהם. גיא אומנם היה סה”כ בן 30, אבל החליט להגיע למשרד של גיל כדי לפגוש את אותם לקוחות. באחת הפעמים פגש גיא בחור בשם צביקה (צבי) איינטרכט שהיה כבר יזם פעם שניה. צביקה בנה טכנולוגיה שגיא הצליח להבין מה היא עושה פחות או יותר כיוון שהיא נגעה בתחומים שהוא הכיר. גיא החליט לעשות את ההשקעה הראשונה שלו ברעיון של צביקה ביחד עם אבא של גיל, חנינה ברנדס. ב-2005, כ-7 שנים לאחר ההשקעה הראשונה שלו, מכר גיא את המותג שהקים בתחום היהלומים לאחת הלקוחות שלו בהונג-קונג כדי שיוכל להקדיש את כל כולו להשקעות בהייטק. מאז ההשקעה הראשונה שלו, השקיע גיא בכ-32 חברות בסכום כולל של למעלה מ-10M$, מתוכן כ-10 נרכשו או הונפקו (6 ברווח) וכ-15 נמחקו. כ-7 חברות בהן השקיע עדיין פעילות. מבין ההשקעות הבולטות של גיא ניתן למצוא את Fraud Sciences שנרכשה ע”י PayPal ב-170M$, Passave שנרכשה ע”י PMC Sierra בכ-300M$, חברת MediaMind שנרכשה ע”י DG בכחצי מיליארד דולר, Firebase שנרכשה ע״י Google ב-120M$ ואחרות. בשיחה עם המשקיע גיא גמזו, מספר גיא על התהליך אותו הוא עובר יחד עם היזמים עד להשקעה בהם, על פילוסופיית ההשקעה שלו, על מערכת היחסים בין יזמים למשקיעים ומה הוא חושב על טכנולוגיית הבלוקצ’יין. “האתגר הנוסף זה כשאתה ישראלי, ובד”כ בתור חברה טכנולוגית הלקוחות שלך נמצאים ברוב העולם חוץ מאשר בישראל. למיקום הגאוגרפי שלך יש רק מגבלות. והדבר הזה הוא בעצם מתבטא ביכולת שיווקית. עכשיו, יכולת שיווקית יש לזה כל מיני תרגומים, כל אחד כשאומרים לו שיווק אז הוא מדמיין דבר אחר. אני מדבר יותר על הצד שהוא מיצוב ומיתוג. אני לא מדבר עכשיו על PPC ועל SEO כי זה אני חושב שיש פה טאלנט וזה לא משנה איפה אתה יושב וזה גם דרך-אגב מאוד משמעותי, אני לא מקל ראש בזה. אבל מה שכן חסר לנו, במיוחד במוצרי ה-Consumer, וגם במובנים מסוימים בפתרונות שהן ל-Enterprise, זה באמת היכולת לארוז בצורה מאוד מאוד טובה את הסיפור שלך בתור חברה ולייצר בראש של האנשים שנתקלים בך משהו שהוא מאוד קוהרנטי וברור. אני חושב שבמקום הזה יש לנו קושי“ (גיא גמזו על אחד האתגרים המשמעותיים בסטארטאפים בישראל) לאתר של גיא לראיון המלא עם גיא גמזו: הפוסט מגלישת גלים וליטוש יהלומים להשקעות בסטארטאפים (גיא גמזו) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

תמיר פולג רצה לעבוד בפינוי אשפה בעריית נתניה כשהשתחרר מהצבא. אביו, שהיה ראש העיר באותו זמן, לא הסכים לעזור לו כי לא רצה שיגידו שהוא ‘סידר’ לבנו עבודה בעירייה. אז הוא פנה לשכן-חבר שלו, הבן של הקבלן יצחק תשובה, כדי שיסדר לו עבודה כפועל בניין. זו הייתה הכניסה הראשונה שלו לעולם הנדל”ן, תחום שמהר מאוד התאהב בו. אחרי שנתיים וחצי הלך ללמוד תואר ראשון בכלכלה ועבד כאיש מכירות בחברת אלווריון. באותה תקופה, שנת 2005, שוק הנדל”ן בארה”ב רתח. חבר של תמיר הציע לו להשקיע את ה-50 אלף דולר שחסך בדירה במיאמי. אחרי שעשה את ההשקעה הראשונה שלו, החל תמיר להביא משקיעי נדל”ן מישראל לחברת ההשקעות שאותו חבר עבד בה. יום אחד פנה אליו איש עסקים שמתעסק בהשקעות נדל”ן ביוסטון, טקסס. תמיר חקר את שוק הנדל”ן ביוסטון והגיע למסקנה שהשוק שם לא מספיק אטרקטיבי. אותו משקיע אמר לתמיר שהוא עוד יחזור אליו… כעבור חצי שנה תמיר ראה שהולך להגיע משבר בשוק הדירות בארה”ב, היה ברור לו שיש שם בועה. הוא נסע ליוסטון, הסתובב עם אותו איש עסקים, והם החליטו לעשות יחד את העסקה הראשונה שלהם. העסקה הזו הובילה להקמת חברת ההשקעות שלהם בתחום הנדל”ן ביוסטון – Optimum. החברה הצליחה מאוד, במיוחד לאחר משבר הסאב-פריים ב-2008 שיצר הזדמנויות רבות בשוק הנדל”ן בארה”ב. כעבור 6 שנים, תמיר והשותף שלו החליטו לסגור את החברה ולמכור את נכסיה כיוון שחשבו שזו נקודת יציאה טובה מהשוק. אחרי שמכרו את מרבית הנכסים ב-Optimum, תמיר מצא זמן פנוי להתעסק בקידום מיזמים טכנולוגיים. יום אחד, תמיר ראה בפייסבוק פוסט של חבר מהצבא בשם יובל ניב. אחרי התכתבות קצרה קבעו להיפגש לארוחת צהרים. אחרי הפגישה תמיר התקשר ליובל ואמר לו שהם חייבים לעשות משהו ביחד. במשך שנה, אחרי אינספור רעיונות שתמיר העלה ויובל ‘קטל’, הציע תמיר לבנות משהו בתחום שהוא הכי מבין בו – תחום הנדל”ן בארה”ב. יובל אהב את הרעיון וכך הקימו ביחד עם עוד 2 שותפים את Real. Real מספקת פלטפורמה (ברוקר מקוון) לסוכני נדל”ן עצמאיים בארה”ב. על גבי הפלטפורמה של Real יש כיום למעלה מ-800 סוכני נדל”ן. “אחת הבעיות שלי היו בהתחלה כשבאנו לגייס את השקעת הסיד, זה שאני באתי מעולם הנדל”ן, והרמתי עסק עם מעט מאוד הון התחלתי, וכשהלכתי לדבר עם משקיעים על Real אז הראיתי להם איך אנחנו בונים עסק לאט לאט, שלא יצטרך יותר מה-300 אלף דולר האלה שניסינו לגייס, ואיך הדבר הזה הופך לריווחי על סמך הכסף הזה. וראיתי שהם לא ‘נדלקים’, זאת אומרת, אין את הברק הזה בעיניים. עד שאחד מהם היה מספיק כנה איתי, כדי לומר לי ‘תשמע, זה לא מעניין. מה שמעניין אותנו משקיעי הטכנולוגיה זה לראות שאתה רץ מאוד מהר, גדל מאוד מהר, כובש שוק, וכמה שאתה צריך לגייס זה פחות מעניין. זאת אומרת, אנחנו מבינים שתצטרך לגייס פה המון כסף. אז אל תראה לנו איך אתה בונה עסק לאט לאט שהולך להיות ריווחי על סמך הכסף הזה. תראה לנו איך אתה בונה עסק שגדל מאוד מאוד מהר ומשתלט על שוק’“ (תמיר פולג על ה-Shift שהיה צריך לעשות עם עצמו בתחילת הדרך כשגייס השקעה ל-Real) לאתר החברה לראיון המלא עם תמיר פולג: הפוסט Tamir Poleg is making it REAL הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

זוהר גילון עלה לארץ מפולין עם הוריו לפני כ-60 שנה כשהיה בן 10. כשסיים תיכון במגמה הריאלית בחולון נרשם לעתודה האקדמית ולמד בטכניון הנדסת חשמל. לאחר מכן שירת 5 שנים בחיל האוויר, שרות אותו סיים כראש מדור אוויוניקה ול”א, ובמקביל סיים לימודי MBA באוניברסיטת ת”א. באחת מחופשות הקיץ ללימודיו בטכניון, נתבקש במסגרת שרות מילואים להיות דייל בתערוכה של צה”ל בגני התערוכה. הבחור שעמד איתו בביתן בתערוכה למד גם הוא בטכניון. קראו לו זוהר זיסאפל. מאז הם נעשו חברים מאוד קרובים. כשהשתחרר מהשרות הצבאי שלו בגיל 27, עבר זוהר לארצות הברית ועבד בחברה שייצגה חברות אמריקאיות גדולות בתחום התעופתי והביטחוני, כמו GE, Northrop Grumman ואחרות. כשחזר מארה”ב, הוא בנה ביחד עם חבר מערכת אונליין למפעל הפיס. הפרויקט במפעל הפיס הניב לו רווח נאה וכ-190 אלף דולר בחשבון הבנק שלו ושל אישתו. את הכסף הזה הוא החליט להשקיע באחת החברות שהיו חלק מקבוצת RAD, קבוצה אותה הקים חברו הטוב זוהר זיסאפל ביחד עם אחיו יהודה. לחברה קראו Silicom והיא נסחרת עד היום בנסד”ק. מאז ההשקעה הראשונה שלו ב-Silicom לפני כ-26 שנים, השקיע זוהר במעל ל-170 חברות כאנג’ל ובעוד כ-20 חברות מתוך קרן שניהל בשותפות עם בנק השקעות אמריקאי בשם Tamar Ventures. כ-40 חברות מבין אלה בהם השקיע נרכשו או הונפקו וכ-80 נסגרו. כ-70 חברות בהן השקיע עדיין פעילות. מבין ההשקעות הבולטות של זוהר ניתן למצוא את RadVision, Allot Communications, ConduIt, Payoneer, Taboola, Outbrain, Ceragon, Galileo, Annapurna, American Well, Cybereason, RedisLabs, Bodyvision ורבות מוצלחות אחרות. “הסכנה הכי גדולה לחברת סטארט אפ זה לגייס יותר מידיי כסף כשהגיוס הוא קל. והיום רבים חוטאים בו, ויש כל מיני תירוצים, כמו שדיברנו על תירוצים בתחום אחר. ‘נגייס 100 מיליון? אוקיי, אנחנו לא צריכים עכשיו 100 מיליון אבל נשמור את זה בצד שיהיה רזרבה’. בסוף זה לא קורה, כי אם יש לך 100 מיליון – כמו שגם אם לי היה 100 מיליון – אתה מבזבז יותר. אז אתה אומר ‘אוקיי, We’ll speed up’, ואנחנו נביא עוד אנשי מכירות וכו’. אבל חברה בניהול נורמלי לא יכולה לעשות Scale Up בקצב של 200% לשנה, זה לא עובד. כי אתה צריך להכשיר את אנשי המכירות, אתה צריך לראות מי טוב ומי לא טוב, אתה צריך לקבוע להם יעדים כמה הם מוכרים בשנה וכו’. אז שורפים את ה-100 מיליון, ואז מה מסתבר? שאת ה-100 מיליון הם קיבלו בכלל ממשקיעים שהכניסו שם כל מיני התניות לגבי הגיוס הבא, או שהכניסו 3X liquidation preference ופתאום מסתבר שאי אפשר יותר לגייס כסף“ (זוהר גילון מזהיר מפני אחת מהטעויות הכואבות ביותר שיזמים עושים) לאתר של תמר ונצ’רס לראיון המלא עם זוהר גילון: הפוסט שיחה על השקעות עם האנג’ל זוהר גילון הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

אייל ליפשיץ בנה את הקריירה שלו באופן דיי סולידי וחסר סיכונים. הוא למד הנדסת אלקטרוניקה באוניברסיטת תל-אביב מיד כשסיים את שרותו הצבאי בפלס”ר נח”ל. אחרי שהתחיל את התואר השני בהנדסת אלקטרוניקה החליט שלא מעניין אותו להתמקצע בצד הטכנולוגי ועבר לשיקגו כדי ללמוד שם מנהל עסקים. בסיום לימודיו עבד בחברת הייעוץ מקינזי וליווה חברות הייטק וקרנות השקעה פרטיות. כעבור שנה עבר להתיישב בכסא המשקיע בקרן Greylock (כיום 83North). קרן 83North השקיעה בחברות פינטק רבות כמו Payoneer ו-Wonga. זה מה שהביא את אייל להיחשף להשקעות רבות בתחום הפינטק בכלל ובתחום האשראי בפרט. לאחר משבר הסאב-פריים ב-2008 צצו חברות רבות בארה”ב שהציעו אשראי דרך האינטרנט ויצרו מהפכה בתחום. אייל חקר את הנושא וניסה למצוא נושאים בתחום האשראי שעדיין לא עברו את המהפכה הזאת. הוא למד על תחום שנקרא Invoice Factoring (סליקת חשבוניות) שעדיין לא היה קיים באינטרנט. הוא גילה שוק שמגלגל בארה”ב כ-100 מיליארד דולר בשנה, שוק שמורכב ממאות חברות קטנות שנותנות את השרות הזה בצורה מיושנת וללא טכנולוגיה בכלל. בשלב זה, אייל החליט לקחת סיכון מהותי בקריירה שלו בפעם הראשונה – להקים את BlueVine. מאז הקמתה לפני כ-4 וחצי שנים, גייסה החברה השקעה של כ-68M$ וחוב של כ-200M$. מבין המשקעים של BlueVine ניתן למצוא את יוני חפץ מ-Lightspeed Ventures, את 83North, Kima Ventures ועוד. ל-BlueVine אלפי  לקוחות בארה”ב והיא מעסיקה כ-160 עובדים, מתוכם 60 במרכז הפיתוח ברמת-גן והשאר במשרדי הנהלת החברה בסיליקון ואלי. בשיחה עם אייל ליפשיץ, מייסד ומנכ”ל BlueVine, מספר אייל מה למד על יזמות כשעבד כמשקיע ב-83North, מה למד כשהקים את BlueVine שלא ידע כשישב בכסא המשקיע וגם נותן טיפ ליזמים בתחילת הדרך. “אני חושב שמה שקורה עם קרנות זה שיש לפעמים את המחשבה הזאת של ‘אם אני לא אשקיע עכשיו אז אשקיע בסיבוב הבא… אני אדחה את ההחלטה שלי לסיבוב הבא. עכשיו אני לא מרגיש בנח עם הסיכון – אם זה יהיה טוב אז בסדר, זה יהיה באיוולואציה יותר טובה אבל אני אוכל להיכנס’. במיוחד למשקיעים ישראלים, אם אני עושה לרגע ניתוק בין משקיעים ישראלים לבינלאומיים, אז חברה שמאוד מצליחה, ואני לא מדבר כאן על BlueVine אלא ממש באופן כללי, חברה שמאוד מצליחה – לא בטוח שלמשקיע תהיה הזדמנות להיכנס להשקעה בסיבוב הבא. זה לא עניין של איוולואציה בכלל, זה עניין של בכלל אם תהיה לו הזדמנות להשקיע. כי, במיוחד אם זו חברה שפונה לשוק האמריקאי, והיזם עובר לארצות הברית, במצב הזה נפתח לו הזדמנויות של לגייס ממשקיעים אמריקאים ובינלאומיים. הוא כבר לא מוגבל רק לשוק הישראלי של המשקיעים. ואז אתה צריך לשאול את עצמך: ‘אוקיי, אם זו חברה שהיא נורא חמה ונמצאת בסיליקון ואלי, ומתנפלות עליה כל המשקיעים הבינלאומיים כמו אנדרסון הורביץ וכו’, אז למה שהם יקחו כסף ממשקיע ישראלי בשלב הזה? עכשיו זה כבר לא העניין האם תוכל להשקיע באיוולואציה יותר גדולה אלא זה האם תוכל להשקיע בכלל” (אייל ליפשיץ על ההזדמנות להשקיע בחברה מצליחה בשלבים מוקדמים אל מול האפשרות לפספס השקעה כזו) לאתר החברה לראיון המלא עם אייל ליפשיץ: הפוסט המשקיע שהפך ליזם בשוק של 50 מיליארד דולר (אייל ליפשיץ – BlueVine) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

יובל טל הקים את החברה הראשונה שלו, BorderFree, לפני 18 שנה. חמש וחצי שנים אחרי שהקים אותה מצא מנכ”ל שיכול להוביל את החברה טוב יותר ממנו בשלב שהחברה נמצאת בו ולכן פינה לו את כיסא המנכ”לות. ב-2014 הונפקה החברה בנסד”ק לפי שווי של חצי מיליארד דולר. אחרי שסיים את למלא את תפקיד המנכ”ל ב-2005, התפנה יובל להקים את החברה החדשה שלו, Payoneer, שמספקת פתרונות מתקדמים לתשלומים ברשת. כעבור חמש שנים שוב מצא מנכ”ל שיכול להוביל את החברה טוב יותר ממנו בשלב שבו החברה נמצאת וכך עבר מתפקיד המנכ”ל להיות נשיא Payoneer. עד היום גייסה Payoneer השקעה של כ-270M$. ל-Payoneer אלפי חברות בעולם שמשתמשות במערכת שלה ומשלמות למיליוני חברות אחרות, ספקים ופרילנסרים. החברה מעסיקה כ-1000 עובדים, מתוכם 600 במרכז הפיתוח של החברה בפתח-תקווה. בפרק הזה של הפודקאסט יובל טל משתף בתובנות אליהן הגיע מ-2 החברות המצליחות שהקים ונותן טיפים ליזמים שנמצאים בשלבים שונים. יובל גם אומר מה דעתו (נכון להיום) על עולם הביטקוין, איתריום, בלוקצ’יין ו-ICO. בסוף הראיון יובל מזמין יזמים שרוצים להתייעץ איתו לגבי המיזמים שלהם לשלוח אימייל לרונה רפאלי (ronara@payoneer.com). יובל הוא גם בין המייסדים שהקימו את חברת TravelersBox שהתארחה אצלנו בפודקאסט בעבר. “אני פוגש הרבה מאוד אנשים שרוצים להקים חברות ויש פה דיסאוננס, כי כל אחד חושב שהתחום שלו קשה אבל אם הוא יתחיל בתחום אחר אז שמה זה יהיה פשוט. אז אין תחום פשוט ואם היה תחום פשוט אז כולם היו הולכים אליו וזה בעיה בכל תחום. למה אני אומר את זה? כי בסוף, הסיכוי שלך להקים חברה בתחום שאתה מבין בו הוא הרבה יותר גדול מאשר תחום אחר. כל התחומים נראים פשוט מבחוץ, ולכן אם כבר למדת משהו, בין אם זה בצבא, בין אם אחרי הצבא כשעבדת במשהו, למדת משהו באוניברסיטה ואתה מבין בתחום הזה אז אתה תדע להבדיל בין ג’אנק לבין זהב הרבה יותר טוב מאחרים, ולכן תישאר שם. כמה שזה משעמם ומעצבן ונימאס לך מזה, לא הייתי מסתכל על העניין המקצועי אלא הייתי מסתכל על האתגר של להקים חברה, להקים מוצר שאנשים רוצים להשתמש בו ומוכנים לשלם עליו כסף בתור האתגר ולא בתור החלק הטכני. ולכן, שוב, הייתי מוצא באמת מוצרים שאתם מבינים בהם. זה יפה לראות אם אתה מסתכל על תחום שלך שמישהו נכנס אליו אז פתאום אתה רואה כמה שטויות הוא עושה וזה פחות או יותר כמות השטויות שאתה תעשה אם תלך לתחום אחר. תמיד יש איזשהו טרייד-אוף בין סיכון לבין סיבוך. כי בעצם, כשאתה ניכנס לנדל”ן אז אתה אומר ‘יאלה, אני משקיע בנדל”ן, קונה נדל”ן בפלורידה ומה שיקרה יקרה’ אז אתה לוקח סיכון מאוד גבוה, אתה לא מבין בתחום הזה, אתה בסך-הכל צריך להעביר השקעה לאן שהוא ומקווה שיהיה בסדר. אז הסיכון הוא מאוד מאוד גבוה והדרגת סיבוך היא קטנה. באופן עקרוני הייתי ממליץ תמיד בטרייד-אוף הזה ללכת הרבה יותר על סיבוך מאשר על סיכון. כי סיבוך אתה יכול להבין שאחרי שאתה משקיע אנרגיה ולומד ולומד ולומד ומבין, אתה יכול לדעת מה אתה עושה ואז אתה בסיכון הרבה יותר נמוך והסיכויי הצלחה שלך הרבה יותר גבוהים.“ (יובל טל בהמלצה ליזמים על תחומים שכדאי להם להיכנס אליהם) לאתר החברה , לעמוד הפייסבוק של החברה לראיון המלא עם יובל טל: הפוסט תובנות על יזמות עם יובל טל (Payoneer) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

נימרוד להבי הגיע לעולם התוכנה קצת בטעות. הוא למד שנה ראשונה בטכניון הנדסת מכונות כי הוא לא ידע מה הוא רוצה לעשות כשיהיה גדול ואז הוא גילה שהקורס שהוא הכי אוהב זה תיכנות בשפת C. בסוף שנת הלימודים הראשונה הוא נאלץ לעבור לאזור המרכז בעקבות אישתו והחליט לעבור ללמוד בבינתחומי הנדסת מחשבים. בחופשה בין הסמסטרים, אח של נימרוד שלמד לימודי רפואה, הציע לו שהם יתחילו לבנות אתרי אינטרנט ביחד. אז נימרוד קנה מחשב, למד תיכנות והתחיל לבנות אתרים. הוא התחיל כפרילנסר ועם הזמן גייס עובדים נוספים. בשלב מסוים החברה שהקים לשרותי פיתוח תוכנה העסיקה כ-20 עובדים. זה עבד מאוד יפה עם ההפרעת קשב וריכוז שלו. כל כמה חודשים פרויקט אחר, טכנולוגיה אחרת, סביבה אחרת, שוק אחר, לקוח אחר… למרות זאת הרגיש שאין השפעה אמיתית על העולם עם מה שהוא עושה. וכך, ב-2012, אחרי 15 שנה הוא הרגיש שזה מספיק לו והחליט לעשות משהו אחר. הוא סגר את החברה לשרותי פיתוח תוכנה והקים סטארטאפ חדש עם חבר. הסטארטאפ לא התקדם כמו שתכננו וכעבור כחצי שנה סגרו את החברה. באותה תקופה נימרוד התחיל לחקור את העולם הזה של הביטקוין. הוא הגיע למסקנה שהביטקוין יכול להשפיע על הרבה תחומים בעולם. זה היה נראה לו מאוד דיסראפטיב כיוון שתעשיות פיננסיות לא עברו שום שינוי במשך מאות שנים. וכך, יום אחרי שסגר את הסטארטאפ הקודם שלו התחיל לעבוד על מה שגדל להיות היום חברת Simplex – חברה שמספקת שרותי תשלום ללא הונאות. עד היום גייסה Simplex השקעה של כ-10M$ ממשקיעים פרטיים שונים בינהם גיגי לוי-וייס, יריב גילת, ירון למלבאום ואחרים. החברה מעסיקה כ-70 עובדים במשרדיה בגבעתיים ומספקת שרותי תשלום מקוונים ללא הונאות לעשרות לקוחות. לפני מספר חודשים עברה Simplex לריווחיות. “בן הורוביץ, בספרו The hard thing about the hard things, אומר שיש שלושה P’s, שזה: People, Product & Profits. אז אני שם מעל זה עוד P שזה Purpose. אז אם אתה מביא Purpose מספיק גדול שאנשים יכולים להרתם אליו, ואצלינו ה-Purpose הוא מאוד ברור: אנחנו Superheroes !!! אנחנו נלחמים בפושעים. כל יום העבודה שלנו זה להגן על סוחרים באינטרנט מפני גנבים שבאים לגנוב מהם. אנחנו ליטרלי Superheroes. אז אתה יודע, אנשים שמתחברים לנרטיב מרגישים טוב כשהם באים בבוקר לעבודה כי הם יודעים מה הם עושים. זה לא איזה משהו מעורפל שנועד להכניס איזה באנר בלמטה של משחק באייפון. זה משהו ברור שאתה שמח לעמוד מאחוריו“ (נימרוד להבי על התרבות המיוחדת של חברת Simplex) לאתר של סימפלקס , לעמוד הפייסבוק , לעמוד הלינקדאין , לאתר של GeekCon , לאתר איגוד הביטקוין הישראלי לראיון המלא עם נימרוד להבי: הפוסט גיבורי העל שמגנים על הסוחרים ברשת מפני הונאות (נימרוד להבי) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

אייל הרצוג התחיל לנגן בפסנתר בגיל 5. בתקופת שירותו הצבאי ביחידה 8200, ניגן כקלידן בזמנו הפנוי עם זמר הרגיי טוני ריי והופיע איתו בכל הארץ. בהמשך הקים להקה עם עוד חמישה חברים שניגנו יחד במועדונים בתל אביב ועד היום מופיעים יחד. אייל היה בין המשתמשים הראשונים באפליקציית המסרים המידיים ICQ. הוא והחברים שלו ראו איך החברה צומחת בצורה יוצאת דופן עד שיום אחד הודיעו שנרכשה ע”י AOL ב-400 מיליון דולר. בהשראת ICQ חשב ביחד עם בן-דודו, ארנון דינור, על שתי רעיונות לסטארטאפים. הרעיון הראשון היה הקמה של רשת חברתית, הרבה לפני שנקראה ככה. זה היה ב-1998, תחילתה של בועת האינטרנט. לרעיון הזה הם גייסו 16 מיליון דולר דיי בקלות ולחברה שהקימו קראו Contact. באפריל 2000 התפוצצה בועת האינטרנט וכעבור מספר חודשים נסגרה החברה. הרעיון השני היה אפליקציה שתציג את הסרטונים החמים והמצחיקים ביותר ברשת וב-2003 הקים ביחד עם חברו אריק צ’רניאק את MetaCafe. ההצלחה הייתה מסחררת ובשלב מסוים הגיעו למיליון משתמשים ביום. בסופו של דבר YouTube הצליחו יותר בגלל אסטרטגיה שונה שהתבררה כטובה יותר. כששמע אייל בפעם הראשונה על ביטקוין ב-2011 הוא מייד נדלק כמו שקרה לו כששמע בפעם הראשונה על האינטרנט ב-1994. זה היה נראה לו מהפכה מאוד מאוד גדולה. הוא אירגן מפגש בנושא הביטקוין ביחד עם מני רוזנפלד – יו”ר ארגון הביטקוין, ורון גרוס שמאוחר יותר ניהל את MasterCoin. הוא גם שלח אימייל לכל החברים שלו וכתב להם שזה העתיד של הכלכלה – “רוצו לקנות ביטקוין”. ב-2012 הקים חברה בשם AppCoin שאפשרה לכל אחד ליצור מטבע קריפטוגרפי. הבעיה העיקרית ב-AppCoin הייתה שלא הייתה למטבע נזילות, כלומר, לא היה ניתן להמיר אותו למטבעות אחרים. כדי לפתור את בעיית הנזילות של מטבעות קריפטוגרפיים החליט אייל להקים את Bancor. ביוני 2017, הונפקה Bancor באמצעות ICO וגייסה תוך שעתיים וחצי כ-150M$. ההנפקה הגדולה ביותר בהיסטוריה דרך ICO עד לאותו זמן. בראיון עם אייל הרצוג, מייסד וארכיטקט המוצר של Bancor, מספר אייל על המייזמים שהקים לפני Bancor, מה למד מהם, על האבולוציה של המטבעות הקריפטוגרפיים ועל איך הצליח לגייס בהנפקה של Bancor כ-150M$ תוך שעתיים וחצי. “למה פיספסנו בענק? כי לא הבנתי מה זה longtail. לא הבנתי את המשמעות של הזנב הארוך. ובוידאו אני חושב שזה המקום שזה בולט יותר מכל תחום אחר. תסתכל עכשיו על הסרטונים הכי פופולריים בעולם ותראה מיליארד פה ושם. ל-YouTube יש מיליארדי צפיות ביום. הסרטונים הכי פופולריים הם אפילו לא אחוז מהצפיות שם. זה פיצי, זה קטנטן. שלא נדבר על הסרטונים שפונים לכולם. תסתכל על הסרטונים הכי פופולריים: זה מוסיקה. הם פופולריים כי מנגנים אותם שוב ושוב ושוב. תחפש וידאו שאתה רואה פעם אחת, כי הוא מצחיק, כי הוא שנון, כי הוא חכם… זה כלום, זה אחוז קטנטן מהשוק. כמעט הכל זה longtail. כשאני הולך ל-YouTube אז אני רואה דברים על בלוקצ’יין. מי רואה דברים על בלוקצ’יין ב-YouTube?! קבוצת מיעוט. ו-YouTube, בגלל המבנה שלהם, בגלל שהם היו Flickr לוידאו הם בעצם היו מושלמים בשביל ה-longtail. והם אפילו חיזקו את ה-longtail כשהם הראו לך related videos. אתה רואה וידאו אז הוא מראה לך וידאו עם אותן מילות מפתח. אז פתאום אתה נכנס לעולם ולא משנה באיזו שפה אתה – אתה תמיד תיכנס לראות את הסרטונים הדומים. וזו הייתה גישה מאוד מאוד שונה מ-MetaCafe והרבה הרבה יותר אפקטיבית, מן הסתם, ואת זה אנחנו יודעים בדיעבד“ (אייל הרצוג על הפיספוס של MetaCafe אל מול YouTube) לאתר של בנקור לראיון המלא עם אייל הרצוג: הפוסט איך גייס אייל הרצוג 150M$ ב-ICO תוך שעתיים וחצי ל-Bancor הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

דני כהן למד מדעי המחשב ופסיכולוגיה באוניברסיטת ת”א. לא שיש קשר בין השניים, פשוט במדעי המחשב לא היו כמעט בנות ובפקולטה לפסיכולוגיה היו המון אז היה נראה לו הגיוני לשלב בין שניהם. בשבוע הראשון ללימודים הוא הכיר את אישתו לעתיד, אז התברר לו שקיבל החלטה טובה… כשסיים את התואר השני ב-INSEAD עבר לעמק הסיליקון בארצות הברית לעשות תפקיד עסקי ראשון בחברת Commtouch. כעבור שנה וחצי התחיל לתכנן את חזרתו לישראל עקב סיבות משפחתיות. באותו זמן קיבל טלפון מ-Head hunter לגבי תפקיד בקרן הון סיכון בשם Gemini Ventures. התפקיד נשמע לדני מעניין. הוא גם חיפש משהו לעשות כשיחזור לארץ. הוא חשב שיעשה את התפקיד כשנה-שנתיים ואז יעבור לסטארטאפ אחר. 16 שנה מאוחר יותר מצא עצמו עדיין משקיע בסטארטאפים. בין החברות בהן השקיע בתור שותף וכחבר board ב-Gemini Ventures ניתן למצוא את Adapt.tv שנרכשה ע”י AOL ב-400M$ ובחברות נוספות כמו Outbrain, EyeView ו-90Min. 12 שנים אחרי שהצטרף ל-Gemini Ventures עבר דני כהן כשותף בקרן Viola Ventures (לשעבר Carmel Ventures). ב-Viola השקיע ב-Splacer, Tapingo, LuckyFish, Lightricks, PlayBuzz, Deep ו-Puls. “אני חושב שתמיד הפער בין המשקיעים או ה-Board members לבין החברה זה הנושא של הפוקוס. הרבה פעמים יזמים מנסים לעשות Hedging (גידור), זאת אומרת, לוקחים איזשהו כיוון ואומרים ‘אני אנסה שני מוצרים במקביל’ או ‘אני אלך גם ל-Consumers וגם ל-Enterprise’. והרבה פעמים צריך להמר. אין מה לעשות – תבחר שביל ורוץ עליו בכל הכוח ו-Make it happen. נכון שהיזם מרגיש שזה הרבה יותר Risky ולכן הוא מפחד לעשות את זה אבל מה שאנחנו מחפשים המון פעמים זה פוקוס. פוקוס פוקוס פוקוס !!! תבחר דרך אחת מסוימת, תתחיל ממנה, תפרוץ אותה ומשם תלך קדימה. לא לנסות ללכת בכל החזיתות – ‘אני אמכור גם בארצות הברית וגם באירופה… אני אמכור גם ללקוחות גדולים וגם ללקוחות קטנים… אני אמכור גם את המוצר הזה וגם את המוצר הזה… אני חושב שמשהו ביחסי משקיעים-יזמים שאותי תמיד מעניין, למרות שאיפשהו קצת השתפר, זה שאנחנו עושים Due diligence על יזמים, בודקים אותם, עושים עליהם references, מראיינים אותם, מתקשרים לגננת שלהם… אבל האם הם עושים אותו דבר עלינו? אחד הדברים שאני משתדל לעשות זה שיש לי רשימה של כל היזמים שאי פעם השקעתי בהם, עם כל הטלפונים. וכשאני משקיע ביזם אני אומר לו ‘קח את הרשימה הזאת עם כל היזמים שהשקעתי בהם, תתקשר אליהם, תשאל אותם איך זה לעבוד עם דני כהן’. והם לא עושים את זה מספיק… Due diligence  בעיניי הוא דבר הדדי, זו חתונה חצי קתולית, נורא קשה לפטר את המשקיע שלך. לפעמים אין ברירה, לפעמים זו האופציה היחידה, אבל בעולם של אופציות נורא חשוב להבין עם מי אתה הולך. לבדוק את היתרונות והחסרונות של המשקיעים זו נקודה מאוד חשובה” (דני כהן על טעויות נפוצות שיזמים עושים) לאתר של ויולה ונצ’רס , טיפים ליזמים מצוות המשקיעים של ויולה ונצ’רס לראיון המלא עם דני כהן, שותף ב-Viola Ventures (לשעבר Carmel Ventures): הפוסט השקעות וגיוסים עם דני כהן (Viola ventures) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

אודי מוקדי גדל כבן של איש משרד החוץ כך שבילדות הוא עבר ממקום למקום כל קדנציה של 4 שנים. זה הביא אותו להיות רעב לעולם. את שירותו הצבאי עשה ביחידה 8200 שם נחשף לעולם המחשוב. בסיום השירות הוא למד משפטים באוניברסיטה העברית ולאחר מכן המשיך ללימודי תואר שני באוניברסיטת בוסטון. חבר ילדות שלו מירושלים, אלון כהן, שיתף את אודי ברעיון שהיה לו. במהלך שירותו הצבאי בממר”ם, אלון שם לב שלעובדים בתוך ארגונים יש גישה להרבה מידע בתוך הארגון בלי שאף אחד יגן עליו מפניהם. מה גם, שברגע שתוקפים מצליחים לחדור את שכבת ההגנה של ה-IT בארגון (למשל, Firewall) אז הם יכולים לגשת לכל מידע שקיים בו. אודי התלהב מאוד מהרעיון ובאפריל 1999 הקימו השניים חברה שתיתן מענה לבעיה הזו. לחברה שהקימו קראו סייבר ארק (CyberArk). בספטמבר 2014 הונפקה CyberArk בנסד”ק (CYBR) וגייסה כ-86 מיליון דולר. לחברה כיום כ-1,000 עובדים, מחציתם במרכז הפיתוח בישראל. שוויה של סייבר ארק כיום מגיע לכ-1.5 מיליארד דולר. בשנתיים האחרונות רכשה סייבר ארק 4 חברות אבטחת מידע, מתוכן 3 ישראליות: Agata, Viewfinity ו-Cybertinel. בראיון מדבר אודי מוקדי, המייסד, המנכ”ל והיו”ר של CyberArk, על התנהלות חברה שמחפשת להישאר עצמאית ולגדול כל הזמן לעומת חברה שמחפשת את האקזיט, על אסטרטגיית חדירה לשווקים בעולם ואיך לבחור מפיצים טובים, על מסע ההנפקה בנסד”ק ועל הדבר שהוא הכי גאה בו. “זה מאוד מורכב. זה אחד הדברים שמאוד משפיעים על המשך ההצלחה. אני חושב שאז אנחנו קודם כל הבנו מה המגזרים שאנחנו רוצים להתחיל איתם וגם מה המדינות הראשונות שנוכל לשכפל. אז כמובן שאנגליה וגרמניה היו בין הראשונות, אח”כ צרפת ואיטליה ואח”כ המזרח. בכל מדינה התייחסנו קצת שונה, ממש למדנו אותה. והסתכלנו על שחקני אבטחת מידע אחרים, עם מי הם עובדים, והיום זה מידע שאתה מוצא. אבל באמת זה לא בהכרח מישהו שהוא מפיץ ענק של צ’ק פוינט או של סיסקו כי הוא לא בהכרח ידע לקחת טכנולוגיה חדשה לשוק. אז היו דברים שונים במדינות שונות. למשל, בתערוכה באנגליה מצאנו מפיץ קטן אבל הוא היה רעב (!!!). הייתה לו איזו תובנה שאבטחת מידע ישראלית זה שם דבר, ולא היו אז הרבה דוגמאות, היו מעט מאוד חברות אבטחה ישראליות כשאנחנו יצאנו. במקומות אחרים באמת נשענו על קשרים ישראלים. היו חבר’ה מאלאדין  שאני זוכר בגרמניה שהיה להם סניף מאוד גדול. פניתי אליהם, אמרתי שאני רק מחפש כמה טיפים. מי נראה לכם מהמפיצים שלכם שאתם יכולים לעשות לי אינטרודקשן, ובאמת היו חבר’ה טובים שעשו אינטרודקשנס. וקשר פותח קשר. ההוא לא מתאים אבל שולח אותך לאחר… זה לפעמים ניספח כלכלי. בשבדיה היה נספח ישראלי כלכלי שאיכשהו מצאתי אותו ופניתי אליו והוא היה רעב בדרכו שלו – רצה לעזור לחברות ישראליות לחדור לשבדיה. הוא אמר לי ‘בדיוק יש כנס כזה שאנחנו מביאים חברות לפגוש בנקים. אתם רוצים לבא?’ זאת אומרת, הרעב שלי עם למצוא רעב בצד השני – מישהו שרוצה לאמץ טכנולוגיה חדשה ובאמת להביא לפריצת דרך“ (אודי מוקדי על הדרך בה חדר עם המוצרים של CyberArk למדינות באירופה) לאתר החברה , לעמוד הפייסבוק של החברה לראיון המלא עם אודי מוקדי, מייסד מנכ”ל ויו”ר CyberArk: הפוסט איך הביא אודי מוקדי את החברה שהקים בתחום הסייבר לשווי של 1.5 מיליארד דולר הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

עופר דרוקר הוא דמות קצת שונה בסצנת הסטארטאפים הישראלית, הוא שירת בצה”ל עד גיל 32. כשהשתחרר הצטרף להקמת חברה בתחום ה-AdTech (טכנולוגיות פרסום באינטרנט) בשם Ybrant. אחרי 6 שנים שם עבר לעבוד בחברה אמריקאית שם הכיר את עדי אורזל. עופר ועדי הסתכלו על שוק ה-AdTech וראו שיש בו הזדמנות מאוד גדולה. היו בו הרבה אנשים מוכשרים בישראל בתחום ה-Performance advertising, בעיקר בגלל חברות ההימורים ברשת שקמו כאן באותה תקופה. חברות אלו העסיקו אנשים מוכשרים מאוד שידעו לנצל ביעילות מרבית את תקציבי הפרסום שלהם. אז עופר ועדי החליטו לקחת את תחום ה-Performance advertising ולהרחיב אותו לעולמות אחרים. לחברה שהקימו קראו XtendMedia. כעבור זמן מה הם החליטו להקים גם Affiliate Network תחת חברה אחרת בשם AdsMarket. ל-AdsMarket היו מתחרים גדולים מאוד בתחום ה-Affiliate Networks. עופר ועדי הבינו שהם צריכים לעשות משהו שונה ויצירתי כדי לנצח את המתחרים שלהם – חברות של מאות מליוני דולרים מאירופה וארה”ב. אז הם חיברו את חברת המדיה שהקימו קודם (XtendMedia) לחברת ה-Affiliate Network שלהם (AdsMarket) ויצרו הכלאה שלא הייתה קיימת עד אז. כך למעשה הם האיצו את הפעילות של XtendMedia אל מול המתחרים בצורה משמעותית. הניסיונות של המתחרים להעתיק את המודל לא צלחו. עם הזמן התמזגו Ads Market ו-XtendMedia לחברה אחת תחת השם מטומי מדיה גרופ. כיום למטומי מדיה גרופ אלפי לקוחות ברחבי העולם והיא מעסיקה מעל ל-400 עובדים. מאז הקמתה ב-2007, רכשה מטומי 15 חברות בתחום ה-AdTech. ביולי 2014 הונפקה החברה והיא נסחרת בבורסה של לונדון ותל-אביב בשווי של כ-500 מליון שקל. “כשחברה הופכת להיות ציבורית, במיוחד, אז אתה צריך להבין, למרות שזה קשה – שזה כבר לא שלך. זה לא הבייבי שלך יותר. אתה הנפקת את החברה לציבור, יש לך שותפים שיש לך חובות ואחריות מולם, והם שותפים איתך בחברה ובסופו של דבר אתה צריך להתייחס לדרישות שלהם, לבקשות שלהם, לרצונות שלהם וכדו’. אני חייב להגיד שבתקשורת לפעמים דברים מוצגים בדרך מסוימת, כי תקשורת אוהבת בסופו של דבר לחפש כותרות שימשכו את העין של הקורא כדי שהוא ימשיך לקרוא את העיתון. בפועל, הבורד של מטומי, גם אחרי שהיינו חברה ציבורית, תמיד תמך בי ובהנהלה של החברה בכל המהלכים שעשינו, לא ברוב קולות אלא כמעט בכל ההחלטות בפה מלא. למעשה אתה מאבד את השליטה בחברה בתור יזם כשאתה הופך להיות חברה ציבורית, יש בה הרבה משקיעים, יש פתאום הרבה רצונות, יש הרבה דעות. וזו נקודה שאני חושב שכולם חווים באיזשהו מקום. אני חושב שיזמים שמקימים חברות צריכים להבין את הדבר הזה. הם צריכים להבין שברגע שמנפיקים חברה אז זה כבר לא החברה שלהם, זו חברה שהיא בבעלות הציבור, כי הציבור ברב המקרים הוא הרוב בחברה. אתה יכול לנסות להוביל אותה, אתה צריך לנסות להוביל אותה, אתה בר סמכא בחברה אבל זו לא חברה שלך יותר, זו חברה של הציבור. דבר שני, אני חושב שנתון מאוד מהותי שאנשים צריכים להבין אותו כשהם מתחילים לבנות חברה – לאן הם רוצים להוביל אותה ומי האנשים שהם רוצים שיהיו סביב השולחן איתם גם הרבה שנים קדימה. לי היה מזל המון המון שנים שעבדתי עם אנשים שמאוד עזרו לנו ושיתפו איתי פעולה ועבדו איתי ביחד“ (עופר דרוקר, מייסד ומנכ”ל לשעבר של מטומי מדיה גרופ, על הנפקת החברה)   לאתר החברה , לעמוד הפייסבוק של החברה לראיון המלא עם עופר דרוקר:   הפוסט מסטארט אפ לחברה נסחרת ב- 7 שנים וללא השקעה מהותית (עופר דרוקר) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

אורני פטרושקה הקים את החברה הראשונה שלו ביחד עם חברו רפי גדרון ב-1993. לחברה שהקימו ושעסקה בתקשורת נתונים קראו סקורפיו. אלו היו ראשית ימי ההייטק הישראלי, ימים בהם עדיין לא היו קרנות הון סיכון בישראל וגם לא את הקרקע הפוריה שיש היום בשוק הישראלי לצמיחה של חברות סטארטאפ. 3 שנים אחרי שהוקמה נרכשה סקורפיו ע”י US Robotics בסכום של 72 מליון דולרים. כחצי שנה אחרי הרכישה, רכשה חברת 3COM את חברת US Robotics והחליטה לסגור את הפעילות של סקורפיו. באותו זמן נסעו אורני, רפי ויאיר אורן (ממקימי סקורפיו) לתערוכת תקשורת גדולה בשם SuperCom בניו-אורלינס שבארה”ב. אורני, רפי ויאיר החליטו לקחת יום חופש מהתערוכה ולצאת לשייט בנהר המיסיסיפי. בשיט הם דיברו על פריחת האינטרנט באותן שנים. אנשים התחילו להבין שהאינטרנט יהיה פלטפורמה שתהיה חלק בלתי ניפרד מהחיים של כולנו. שבנוסף למידע טקסטואלי יהיה עליה גם וידאו ואודיו. ושהנפחים שיעברו על הפלטפורמה הזאת יהיו נפחים אדירים שהרשת לא בנויה להם ולכן יהיה צורך להרחיב באופן משמעותי את רוחב הפס. הדרך היחידה להרחיב את רוחב הפס היא באמצעות סיבים אופטים. ושגם צריך איזושהי מערכת שמחברת בין הפרוטוקולים השונים שעוברים ברשת. הם דיברו גם על השינויים המהותיים שעוברים על שוק התקשורת בארה”ב. חברות התקשורת בארה”ב שהיו מונופוליסטיות בתחומן אולצו ע”י הממשלה לפתוח את עצמן לתחרות. וכך קמו חברות תקשורת מקומיות אלטרנטיביות שהיו צריכות ציוד, ציוד שיתאים לדור הבא של שוק התקשורת. סגירת הפעילות של סקורפיו ב-3COM והתובנות אליהן הגיעו בשייט בנהר סימנו עבור אורני, רפי ויאיר את הכיוון אליו הם צריכים ללכת. וכך התקבלה ההחלטה להקים את כרומטיס. שנתיים וחצי לאחר הקמתה נרכשה כרומטיס ע”י לוסנט בסכום של 4.75 מיליארד דולר. הסכום הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור חברה ישראלית באותן שנים. מאז האקזיט ההוא החליט אורני להקדיש את זמנו למיזמים חברתיים כדוגמת עיגול לטובה, יוזמות קרן אברהם ועתיד כחול-לבן. “הדבר הראשון זה היכולת לשמור על ראש פתוח. זה שיש לך רעיון שאתה חושב שהוא רעיון נפלא, כשאתה יוצא לדרך יש 99% סיכוי שזה לא יהיה הרעיון שאיתו אתה תצליח, אם תצליח. אולי להיפך, אם אתה תתעקש על הרעיון הזה כנראה שלא תצליח. אתה צריך להיות פתוח לשינויי כיוון דרמטיים לפעמים. ובסקורפיו התחלנו מחברה שמספקת כרטיסי רשת למחשב שהפכה לחברה של VLSI ובסוף הפכה לחברה של מערכות. זאת אומרת, כל האופי של החברה השתנה עם ההתקדמות של החברה וזאת במהלך תקופה של 3 שנים. זו לא תקופה כל כך ארוכה בשביל לשנות אופי של חברה בצורה כל כך דרמטית – מחברה שעושה סוג מוצר אחד לחברה שעושה סוג מוצר שני וסוג מוצר שלישי. ורק בסוג המוצר השלישי הבנו שאנחנו כנראה על הדרך הנכונה וראינו שיש בנו עניין ובסופו של דבר החברה נמכרה. והיכולת גם לשמור על ראש פתוח מצד אחד ומצד שני להיות עם יושרה שמאפשרת לך לא רק להבין שאתה כנראה עושה טעות בזה שאתה ממשיך בכיוון א’ ולא עושה את השינוי לכיוון ב’ אלא שאתה גם יכול לשכנע את כל מי שאתה לוקח איתך למסע הזה. כי בסטארטאפ אתה יוצא למסע – יש לך עובדים ויש לך משקיעים ויש לך לקוחות ויש לך אוסף של ממשקים שאיתם אתה מתממשק לאורך הדרך וכשאתה עושה שינוי כיוון אז כל הממשקים האלה מזדעזעים. ואם אין לך את היושרה הפנימית בשביל להגיד זה הדבר הנכון ואת היכולת לשכנע את כל השותפים שלך שהם צריכים להמשיך איתך, שכדאי להם להמשיך איתך בדרך הזאת למרות שאתה משנה כיוון. וכשאתה משנה כיוון זה לא בגלל שאתה חסר החלטיות או חסר מטרה מדויקת, אלא להיפך, דווקא בגלל שאתה מגלה הבנה עמוקה של השוק ואינטואיציה לגבי לאן השוק הזה יכול ללכת – בגלל זה כדאי להם לבא איתך. והיכולת הזאת, של אותה יושרה פנימית והיכולת לרתום אליך גם את הממשקים זה דבר חשוב שהבנתי בסקורפיו” (אורני פטרושקה, מייסד כרומטיס, על הדבר הראשון החשוב שלמד מהחברה הראשונה שהקים – סקורפיו) לאתר יוזמות קרן אברהם , לאתר עיגול לטובה, לאתר של עתיד כחול-לבן לראיון המלא עם אורני פטרושקה:   הפוסט מאקזיט של 4.75 מיליארד דולר לקידום יוזמות חברתיות (אורני פטרושקה – כרומטיס) הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

אורן הר נבו התחיל את הקריירה שלו כמנהל מוצר בחברת ההימורים המקוונים 888. זה היה עבורו בית ספר מדהים. הרבה יזמים מוצלחים יצאו משם, בינהם היזמים של Playtika, אחד היזמים של Matomy, דודו רינג שהקים ביחד עם האחים אסיה את eToro  ורבים אחרים. ב-888 הכיר אורן את אישתו לעתיד, מנהלת התוכן של החברה עבור השוק הצרפתי. אחרי החתונה החליטו הזוג המאושר לעבור לגור זמן מה באוסטרליה. כשגרו שם, עבד אורן בסוכנות פרסום מקומית בתור מנהל פרויקט. הבוסית שלו הייתה בחורה אוסטרית-אוסטרלית ליברלית-שמאלנית אז לא היה יכול להיות לה יותר גרוע מכך שבצוות שלה יש בחור יהודי-ישראלי. יום יום היא הייתה מספרת לאורן על הדברים “הנוראים” שהישראלים עושים לפלשתינים. היא גם הייתה מזכירה לו את הדברים המדהימים שהיטלר עשה לכלכלה הגרמנית ועד כמה זה לא הוגן שלא זוכרים לו את זה. זו הייתה חוויה אנטישמית לא נעימה במקום העבודה שהביאה להידרדרות במערכת יחסים בינו לבין הבוסית שלו. בשלב מסוים הוא החליט לעזוב את המקום עבודה ולא לעבוד יותר עבור אף אחד כשכיר אלא להקים עסק עצמאי משלו. בדיוק באותה שנה, 2006, גוגל רכשה את יוטיוב. אחיו רן בדיוק הקים את חברת 5min שגם התעסקה בוידאו. הוא החליט לקחת את כל מה שלמד בתור מנהל מוצר ב-888 בתחום של Performance advertising ולהקים פלטפורמת פירסום בוידאו. אורן התחיל לדבר עם חבר ילדות בשם טל ריזנפלד על הרעיון שלו. שניהם גדלו בנווה מונוסון ושירתו יחד בסיירת צנחנים. טל בדיוק עמד לסיים את לימודי ה-MBA שלו בהארוורד. אורן שיתף את טל ברעיון שלו וטל מצידו אהב מאוד את הרעיון. לחברה שהקימו קראו EyeView. מאז הקמתה גייסה החברה כ-57M$ ב-5 סבבים מקרנות כמו Innovation Endeavors, Gemini, Lightspeed, Marker, Qumra ואחרות. אחד המשקיעים הראשונים בחברה היה גיגי לוי וייס . כיום מעסיקה החברה כ-160 עובדים. “אני חושב שזה קשור לחזון של היזם או היזמים ומה הם רוצים בחיים. פגשתי הרבה יזמים שהם אנטי משקיעים. החלום שלי, או מה שעשה לי פרפרים בבטן, זה לראות Billion dollar companies. בתור יזם מכירים לי הרבה אנשים, מכירים לי איש עסקים שיש לו עסק שהוא פתח לבד ו-100% שלו ויש לו כך וכך כסף, לעומת יזם שפתח חברה וגייס כסף ועושה IPO – אז תמיד נמשכתי לצד השני… אני מעריץ מאוד יזמים שכמו שסטיב ג’ובס אמר “Making a dent in the universe”. כאלו שעשו איזו השפעה בעולם. כמובן שכסף זה נפלא וכיף אבל זה לא מה שמאוד דירבן אותי או את השותפים שלי. We wanted to make it big. ו-VC’s הם השותף הכי טוב ליזמים To make a BIG IMPACT on the world. אי אפשר לבד. אז אם המטרה שלך זה לעשות כסף ואתה מרים חברה בלי משקיעים, או שיש לך לייפסטייל מצוין או שהשקעת רק 100K$ ומכרת ב-20M$ ועשית מלא כסף – אף פעם לא הדליק אותי. אני רוצה לעשות dent in the future” (אורן הר נבו על גיוס השקעה אל מול האלטרנטיבה לא לגייס השקעה) לאתר החברה , לעמוד הפייסבוק של החברה לראיון המלא עם אורן הר נבו: הפוסט הבוסית האנטישמית שהביאה את אורן הר נבו להקים סטארטאפ בתחום ה-AdTech הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

לונלי פלג (פלג כהן) היה לוחם בגולני. החברים ביחידה שלו כל הזמן דיברו על הטיול לתאילנד אחרי הצבא. כשהשתחרר הוא לא ראה סיבה לעשות פסיכומטרי וללכת לאוניברסיטה. בנהריה, העיר בה גדל, היה נהוג ללכת לעבוד במפעל בשלומי אחרי הצבא. גם האופציה הזו לא נראתה לו. אז הוא החליט ליסוע לטייל עם החברים בתאילנד. מה כבר יכול להיות רע בטיול לתאילנד?! כשהגיע לשם הוא הרגיש שמתחולל בו שינוי. הוא התחיל לקרוא ספרים, להתעניין בהיסטוריה, ללמוד אנגלית בזמן קצר, להכיר שם אנשים מגניבים, תרבויות ואוכל. הוא למד כל כך הרבה מהמסע לתאילנד ונפאל ולאוס… במהלך טיול של כמה חודשים החשיבה שלו השתנתה. הוא החליט שזה מה שהוא רוצה לעשות – להמשיך לטייל בעולם. אז הוא המשיך לטיול לאוסטרליה וניו זילנד. כשהיה שם, החברים סביבו אמרו לו כל הזמן שזה כיף לטייל אבל אי אפשר לעשות את זה תמיד. “אתה חייב לחזור לחיים האמיתיים” הם אמרו לו, “אתה חייב לחזור לחיים שלך, אתה לא יכול להיות כל הזמן ככה – זה כיף אבל זה לא החיים האמיתיים”. אחרי שנה הוא חזר לארץ. מיד כשחזר התחילה מלחמת לבנון השנייה. הוא גוייס למילואים בצו 8 והיה באלכסנדרוני. הוא נלחם עם היחידה שלו 14 יום בלבנון. כשהיה על גג בלבנון וירו עליו הוא אמר לעצמו שאם הוא שורד את המלחמה הזו אז הוא עושה מה שהוא רוצה, ומה שהוא רוצה זה לטייל. את המלחמה ההיא הוא שרד ומאז הוא מטייל… ב-13 שנים מאז שיצא לטייל בעולם, הספיק לונלי פלג להיות ב-130 מדינות. בשנים האחרונות הוא התחיל לתעד את מסעותיו בדף הפייסבוק שלו – שם יש לו מעל ל-64,000 עוקבים. פלג מגיע לארץ פעם בשנה, בד”כ בחודשים שבין ספטמבר לאוקטובר, ומרצה על מסעותיו בעולם. חברות כמו גוגל, אינטל וסמסונג מזמינות אותו להרצות בפני העובדים שלהן. אבל מה שהכי מרגש את לונלי פלג זה יזמות חברתית. בין הפרויקטים החברתיים אותם הוביל במהלך מסעותיו בעולם אפשר למצוא בניית פארק אקולוגי בפאבלה בברזיל, עזרה לילדים נזקקים בפיליפינים, עזרה לילדים יתומים בקירגיזסטן, עזרה לילדים יתומים יהודים באוקראינה, בניית בית ספר בקמרון, עזרה לפליטים בהאיטי… הוא אפילו ביקר אסירים ביפן. בנובמבר הקרוב הוא נוסע לבנות בית ספר לילדים נכים בקניה. “אני נורא רוצה לעודד ישראלים שבחלק מהטיול שלהם תהיה התנדבות. חצי שנה היית בדרום אמריקה או בהודו או לא משנה איפה – תחזיר שבועיים-שלוש לאותה יבשת, לאותה מדינה. יש אתר ישראלי מדהים שנקרא Giving way שמעודד התנדבות בעולם בחינם שעזרתי להם בהקמה של זה בהתחלה, הם עושים דברים מדהימים, שווה לבדוק את האתר. יש פרויקטים שאני לקחתי בהם חלק כשהיו זקוקים למתנדבים. ובכל מקום להתנדב ! גם בארץ, לא משנה איפה. ברגע שאתה מתנדב זה פותח לך את הלב. זה הכי כיף בעולם ! הכי כיף בעולם !“ (לונלי פלג על יזמות חברתית) לאתר של פלג , לעמוד הפייסבוק, לעמוד האינסטגרם, לערוץ ביוטיוב לראיון המלא עם לונלי פלג: הפוסט יזמות חברתית עם לונלי פלג כהן הופיע ראשון ביזמות או למות !!!

משה פייגלין נולד בחיפה וזמן קצר לאחר מכן עברה המשפחה לרחובות מכיוון שאביו הקים וניהל מפעל חדש באשדוד. כילד קרא את כל הספרים בספריה העירונית של רחובות. מיד כשסיים את שרותו הצבאי בדרגת סרן בהנדסה קרבית הקים חברה משלו. זו הייתה החברה הראשונה בישראל שניקתה חלונות בסנפלינג. אחרי מספר שנים הקים משה חברה שאפשרה ליעל בצורה יוצאת דופן את מערך האבטחה במבנים. הלקוח הראשון היה הבורסה ליהלומים. הוא הציע להנהלת הבורסה עסקה שלא יכלו לסרב לה – לשלם אחוז אחד בלבד מהחיסכון שהמוצר הביא להם. עם חתימת הסכם אוסלו הצטרף משה להפגנות של גורמים שונים בישראל. אחרי שהבין שההפגנות בהן השתתף אינן מועילות להביא שינוי מהותי במה שקורה במדינה החליט לפעול בצורה שונה. הוא הביא לישראל את הקונספט של מרי אזרחי בלתי אלים בסגנון מרטין לותר קינג או הפגנות הסטודנטים בפאריס. הוא קרא לאנשים לצאת ולהתיישב במרכז הצמתים בכל רחבי הארץ עם ידיים קשורות בחולצות שהיה כתוב עליהן ‘אני מבקש להיעצר למען מולדתי’. הרעיון היה למלא את בתי המעצר באלפי אנשים. כ-100 אלף איש יצאו לכ-80 צמתים בכל רחבי הארץ בעקבות קריאתו של משה. המרי האזרחי שארגן הביא אותו להיעצר ע”י המשטרה מספר פעמים. תוך זמן קצר הפך משה מאדם אנונימי למישהו שכל מדינת ישראל הכירה. לתנועה שהקים קרא “זו ארצנו”. מאז, הספיק משה פייגלין לכהן כחבר כנסת מטעם “הליכוד”, להיות סגן יושב ראש הכנסת ה-19, ולהיות חבר במספר ועדות ובראשן ועדת חוץ וביטחון. לאחר הבחירות האחרונות הוא פרש מהליכוד והקים את הסטארטאפ הפוליטי שלו : מפלגת זהות. “הייתי צריך בשלב הראשון, כדי לרשום את המפלגה, להביא 100 חתימות של אנשים שנרשמים בפני עורך דין ונוטריון ולשלם 50 אלף שקל אגרה. אמרתי לעצמי שאולי אני אמצא 20 אנשים שיסכימו לעבור את כל הוויה-דה-לה-רוזה הזאת ולחתום את כל החתימות. את שאר ה-80 אני אצטרך להביא ‘באוזן’ שיעשו לי טובה. ו-50 אלף שקל -מאיפה אני ישיג עכשיו?! עוד נשארתי בחובות מהפריימריז של הליכוד. אז שמתי הודעה בפייסבוק והתייצבו אצלי 500 אנשים וכל אחד הביא 500 שקל. ורובם הגדול תל אביבים. מסתבר שהרעיונות שהתפתחו במשך 20 שנה, ובוודאי קיבלו הידהוד משמעותי מהתקופה שהייתי בכנסת, ולא רק בגלל הקנאביס, ואלפי מאמרים שכתבתי, וספרים, וראיונות, וערוץ היוטיוב שלי וכו’, נופלים על נפש חפצה, כמו אנשים שהולכים במדבר ושומעים את הדברים וצריכים אותם. אנחנו עוד לא שם, עוד ארוכה הדרך, אבל אנחנו ניצלח את זה“ (משה פייגלין על תחילת הדרך בהקמת מפלגת זהות) לאתר של המפלגה , לעמוד הפייסבוק של המפלגה לראיון המלא עם משה פייגלין, מייסד מפלגת זהות: הפוסט הסטארטאפ הפוליטי של משה פייגלין – מפלגת זהות הופיע ראשון ביזמות או למות !!!