29 minutes | Apr 13, 2021

Prayer and Services and the Sickness unto Death

ויקרא י׳:א׳-ב׳ (א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֜בוּ לִפְנֵ֤י ה' אֵ֣שׁ זָרָ֔ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם׃ (ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י ה' וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י ה'׃ Leviticus 10:1-2 (1) Now Aaron’s sons Nadab and Abihu each took his fire pan, put fire in it, and laid incense on it; and they offered before the LORD alien fire, which He had not enjoined upon them. (2) And fire came forth from the LORD and consumed them; thus they died at the instance of the LORD.   ויקרא י׳:ג׳

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל־אַהֲרֹ֗ן הוּא֩ אֲשֶׁר־דִּבֶּ֨ר ה' ׀ לֵאמֹר֙ בִּקְרֹבַ֣י אֶקָּדֵ֔שׁ וְעַל־פְּנֵ֥י כָל־הָעָ֖ם אֶכָּבֵ֑ד וַיִּדֹּ֖ם אַהֲרֹֽן׃

Leviticus 10:3

(3) Then Moses said to Aaron, “This is what the LORD meant when He said: Through those near to Me I show Myself holy, And gain glory before all the people.” And Aaron was silent.

On Rosh Hashanah morning, the Rabbi noticed little Adam was staring up at the large plaque that hung in the foyer of the synagogue. It was covered with names, and small American flags were mounted on either side of it. The seven-year old had been staring at the plaque for some time, so the Rabbi walked up, stood beside the boy, and said quietly, "Good morning, Adam." "Good morning, Rabbi," replied the young man, still focused on the plaque. "Rabbi Resnick, what is this?" Adam asked. "Well, it's a memorial to all the young men and women who died in the service." Soberly, they stood together, staring at the large plaque. Little Adam's voice was barely audible when he asked: "Which service? Rosh Hashanah or Yom Kippur?" source

יומא ס״ח ב

מַתְנִי׳ בָּא לוֹ כֹּהֵן גָּדוֹל לִקְרוֹת ... חַזַּן הַכְּנֶסֶת נוֹטֵל סֵפֶר תּוֹרָה וְנוֹתְנוֹ לְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת וְרֹאשׁ הַכְּנֶסֶת נוֹתְנוֹ לַסְּגָן וְהַסְּגָן נוֹתְנוֹ לְכֹהֵן גָּדוֹל וְכֹהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְקַבֵּל וְקוֹרֵא בְּאַחֲרֵי מוֹת וְאַךְ בֶּעָשׂוֹר וְגוֹלֵל סֵפֶר תּוֹרָה וּמַנִּיחוֹ בְּחֵיקוֹ וְאוֹמֵר יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁקָּרָאתִי לִפְנֵיכֶם כָּתוּב כָּאן וּבֶעָשׂוֹר שֶׁבְּחוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה

Yoma 68b

MISHNA: The High Priest came to read the Torah. ... The synagogue attendant takes a Torah scroll and gives it to the head of the synagogue that stood on the Temple Mount; and the head of the synagogue gives it to the deputy High Priest, and the Deputy gives it to the High Priest, and the High Priest stands and receives the scroll from his hands. And he reads from the scroll the Torah portion beginning with the verse: “After the death” (Leviticus 16:1) and the portion beginning with the verse: “But on the tenth” (Leviticus 23:26), and furls the Torah scroll and places it on his bosom and says: More than what I have read before you is written here. The Torah portion beginning with the verse: “And on the tenth,” from the book of Numbers (29:7), he then reads by heart.

יומא ע׳ א:ג׳

וּבֶעָשׂוֹר שֶׁל חוֹמֶשׁ הַפְּקוּדִים קוֹרֵא עַל פֶּה אַמַּאי נִגְלוֹל וְנִיקְרֵי אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר רַב שֵׁשֶׁת לְפִי שֶׁאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִיבּוּר מִפְּנֵי כְּבוֹד צִיבּוּר

Yoma 70a:3 § It was further taught in the mishna: The Torah portion beginning with the verse: “And on the tenth,” from the book of Numbers (29:7), he reads by heart. The Gemara asks: Why does he read it by heart? Let him furl the scroll to that portion and read it from the text. Rav Huna, son of Rav Yehoshua, said that Rav Sheshet said: It is because one may not furl a Torah scroll in public, out of respect for the community. It is inappropriate to make the community wait until they have reached the next section.   רש"י על יומא ע׳ א:ג׳:א׳ מפני כבוד ציבור - שיהו מצפין ודוממין לכך: Rashi on Yoma 70a:3:1 On account of the congregation’s honor - For they would have to wait in passive silence [while the Torah was rolled].   משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים י״ב:כ״ג

(כג) אֵין קוֹרְאִין בְּחֻמָּשִׁין בְּבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת מִשּׁוּם כְּבוֹד צִבּוּר. וְאֵין גּוֹלְלִין סֵפֶר תּוֹרָה בְּצִבּוּר מִפְּנֵי טֹרַח הַצִּבּוּר שֶׁלֹּא יַטְרִיחַ עֲלֵיהֶם לִהְיוֹתָן עוֹמְדִין עַד שֶׁיִּגְלל סֵפֶר תּוֹרָה. לְפִיכָךְ אִם יִצְטָרְכוּ לִקְרוֹת שְׁנֵי עִנְיָנִים מוֹצִיאִין שְׁנֵי סִפְרֵי תּוֹרָה. וְלֹא יִקְרָא אִישׁ אֶחָד עִנְיָן אֶחָד בִּשְׁתֵּי תּוֹרוֹת שֶׁמָּא יֹאמְרוּ סֵפֶר רִאשׁוֹן פָּגוּם הָיָה וּלְפִיכָךְ קוֹרֵא בַּשֵּׁנִי:

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 12:23

(23) Scrolls of single books of the Pentateuch are not used for reading at services in synagogues, out of respect to the congregation. Nor is the scroll of the Law rolled*To the right place for the reading. at a public service, out of regard to the convenience of the congregants so that they should not have the trouble of standing while the scroll is being rolled. Hence, if two sections in different parts of the text are to be read, two scrolls are taken out. One person must not read one section in two scrolls, lest it will be said that the first scroll was defective and therefore he read out of the second.

סוטה ל״ט ב:ז׳ ואמר רבי תנחום אמר רבי יהושע בן לוי אין שליח צבור רשאי להפשיט את התיבה בצבור מפני כבוד צבור   Sotah 39b:7

And Rabbi Tanḥum says that Rabbi Yehoshua ben Levi says: The prayer leader is not permitted to uncover the decorative covering of the ark in public, out of respect for the congregation. It is inappropriate to have the congregation wait while doing this.

ברכות ל״ג ב:כ״א-כ״ב הַהוּא דִּנְחֵית קַמֵּיהּ דְּרַבִּי חֲנִינָא, אֲמַר ״הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא וְהָאַדִּיר וְהָעִזּוּז וְהַיָּראוּי, הֶחָזָק וְהָאַמִּיץ וְהַוַּדַּאי וְהַנִּכְבָּד״.הִמְתִּין לוֹ עַד דְּסַיֵּים. כִּי סַיֵּים אֲמַר לֵיהּ: סַיֵּימְתִּינְהוּ לְכוּלְּהוּ שִׁבְחֵי דְמָרָךְ?! לְמָה לִי כּוּלֵּי הַאי? אֲנַן, הָנֵי תְּלָת דְּאָמְרִינַן אִי לָאו דְּאַמְרִינְהוּ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ בְּאוֹרָיְיתָא, וַאֲתוֹ אַנְשֵׁי כְּנֶסֶת הַגְּדוֹלָה וְתַקְּנִינְהוּ בִּתְפִלָּה — לָא הֲוֵינַן יְכוֹלִין לְמֵימַר לְהוּ, וְאַתְּ אָמְרַתְּ כּוּלֵּי הַאי וְאָזְלַתְּ! מָשָׁל לְמֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁהָיוּ לוֹ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב, וְהָיוּ מְקַלְּסִין אוֹתוֹ בְּשֶׁל כֶּסֶף. וַהֲלֹא גְּנַאי הוּא לוֹ!   Berakhot 33b:21-22 With regard to additions to prayers formulated by the Sages, The Gemara relates that a particular individual descended before the ark as prayer leader in the presence of Rabbi Ḥanina. He extended his prayer and said: God, the great, mighty, awesome, powerful, mighty, awe-inspiring, strong, fearless, steadfast and honored. Rabbi Ḥanina waited for him until he completed his prayer. When he finished, Rabbi Ḥanina asked him: Have you concluded all of the praises of your Master? Why do I need all of this superfluous praise? Even these three praises that we recite: The great, mighty and awesome, had Moses our teacher not said them in the Torah and had the members of the Great Assembly not come and incorporated them into the Amida prayer, we would not be permitted to recite them. And you went on and recited all of these. It is comparable to a king who possessed many thousands of golden dinars, yet they were praising him for silver ones. Isn’t that deprecatory? All of the praises we could possibly lavish upon the Lord are nothing but a few silver dinars relative to many thousands of gold dinars. Reciting a litany of praise does not enhance God’s honor.   מורה נבוכים, חלק א' נ״ט

והמפולג שנאמר בזה הענין - אמרו ב'תלים' "לך דומיה תהילה" - פרושו השתיקה אצלך היא השבח. וזה המרצת דברים עצומה מאוד בזה הענין - שאנחנו כל דבר שנאמר אותו שנכון בו הגדלה ושבח - נמצא בו מעמס אחד בחוקו ית' ונשקיף בו קצת חסרון; אם כן השתיקה יותר ראויה וההסתפקות בהשגת השכלים כמו שצוו השלמים ואמרו "אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה": וכבר ידעת אמרתם המפורסמת (אשר מי יתן והיה כל המאמרים כמותה!) ואני אזכרה לך בלשונה (ואף על פי שהיא ידועה) להעירך על עניניה. אמרו "ההוא דנחת קמיה דר' חנינה אמר האל הגדול הגיבור והנורא האדיר והחזק היראוי והעזוז אמר ליה סימתינהו לכולהו שבחי דמרך? השתא אנן תלת קמיתא אלמלא דאמרינהו משה רבינו באורייתא ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקיננהו בתפילה אנן לא יכילנן למימרנהו - ואנת אמרת ואזלת כולי האי? משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיו לו אלף אלפים דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף - והלא גנאי הוא לו" - עד הנה הגיע מאמר זה החסיד: והסתכל תחילה שתקו ומאסו רבוי תארי החיוב. והתבונן איך הראה כי התארים אילו הונחו לשכלינו לבד לא אמרנום לעולם ולא דברנו בדבר מהם; ואמנם כאשר הצריך הכרח הדיבור לבני אדם במה שיתקים להם מעט ציור - כמו שאמרו 'דברה תורה כלשון בני אדם' - שיתואר להם האלוק בשלמיותיהם תכליתנו - שנעמוד על המאמרים ההם ולא נקרא שמו בהם אלא בקראנו אותם ב'תורה' לבד; אמנם כאשר באו גם 'אנשי כנסת הגדולה' - והם הנביאים - וסדרו זכרם בתפלה תכליתנו - שנאמרם לבד. ועיקר זה המאמר - בארו ששני הכרחים נזדמנו בהתפללנו בהם האחד - מפני שבאו ב'תורה' והשני - סדר הנביאים התפלה בהם; ולולא ההכרח הראשון - לא זכרנום ולולא ההכרח השני לא הסירונום ממקומם ולא התפללנו בהם - ואתה מרבה בתארים: הנה כבר התבאר לך גם כן מאלו הדברים שאין כל מה שתמצאהו מן התארים המיוחסים לאלוק בספרי הנביאים ראוי לנו שנתפלל בהם ונאמרם - שהוא לא אמר 'אלמלא דאמרנהו משה רבנו לא יכילנן למימרנהו' אלא תנאי אחר 'ואתו אנשי כנסת הגדולה ותקנינהו בתפלה' - ואז מותר לנו להתפלל בהם ולא כמו שעשו הפתאים באמת אשר המריצו בשבחים והאריכו והרבו דברים בתפילות חיברום ומליצות קבצום להתקרב בהם לאלוק לפי מחשבתם יתארו בהם האלוק בתארים אילו יתואר בהם אחד מבני אדם היה זה חסרון בחוקו; שהם לא הבינו אלו הענינים הגדולים והחשובים הזרים משכלי ההמון ולקחו האלוק ית' מדרס ללשונותם ותארוהו וסיפרוהו בכל מה שיחשבוהו ראוי וימריצו לשבח בזה עד שיעוררוהו להפעל במחשבתם; וכל שכן אם ימצאו כתוב בדברי נביא בזה יהיה הענין מותר להם שיבואו לכתובים (שצריך לפרשם על כל פנים) וישיבום לפשוטיהם ויגזרו מהם ויעשו להם סעיפים ויבנו עליהם מאמרים. וירבה התר זה אצל המשוררים והמליצים ואצל מי שיחשוב שהוא עושה שיר עד שחוברו דברים קצתם - כפירה גמורה וקצתם - יש בהם מן השטות והפסד הדמיון מה שראוי לאדם שישחק עליו לפי טבעו כשמעו ויבכהו עם ההתבוננות איך נאמרו הדברים ההם בחוק האלוק ית'! ולולא חמלתי על חסרון האומרים הייתי מגיד מהם מעט עד שתתעורר על מקום החטא בהם אלא שהם מאמרים חסרונם נראה מאד למי שיבין:

Guide for the Perplexed, Part 1 59

The idea is best expressed in the book of Psalms, "Silence is praise to Thee" (lxv. 2). It is a very expressive remark on this subject; for whatever we utter with the intention of extolling and of praising Him, contains something that cannot be applied to God, and includes derogatory expressions; it is therefore more becoming to be silent, and to be content with intellectual reflection, as has been recommended by men of the highest culture, in the words "Commune with your own heart upon your bed, and be still" (Ps. 4:4). You must surely know the following celebrated passage in the Talmud--would that all passages in the Talmud were like that!--although it is known to you, I quote it literally, as I wish to point out to you the ideas contained in it: "A certain person, reading prayers in the presence of Rabbi Haninah, ...was this not really dispraise to him?"

Thus far the opinion of the pious rabbi. Consider, first, how repulsive and annoying the accumulation of all these positive attributes was to him; next, how he showed that, if we had only to follow our reason, we should never have composed these prayers, and we should not have uttered any of them. ..

Were it not for the first reason, we should never have uttered them; and were it not for the second reason, we should not have copied them from the Pentateuch to recite them in our prayers; how then could we approve of the use of those numerous attributes! You also learn from this that we ought not to mention and employ ill our prayers all the attributes we find applied to God in the books of the Prophets; for he does not say, "Were it not that Moses, our Teacher, said them, we should not have been able to use them"; but he adds another condition--"and had not the men of the Great Synagogue come forward and established their use in the prayer," because only for that reason are we allowed to use them in our prayers. We cannot approve of what those foolish persons do who are extravagant in praise, fluent and prolix in the prayers they compose, and in the hymns they make in the desire to approach the Creator. They describe God in attributes which would be an offence if applied to a human being; for those persons have no knowledge of these great and important principles, which are not accessible to the ordinary intelligence of man. Treating the Creator as a familiar object, they describe Him and speak of Him in any expressions they think proper; they eloquently continue to praise Him in that manner, and believe that they can thereby influence Him and produce an effect on Him. If they find some phrase suited to their object in the words of the Prophets they are still more inclined to consider that they are free to make use of such texts--which should at least be explained--to employ them in their literal sense, to derive new expressions from them, to form from them numerous variations, and to found whole compositions on them. This license is frequently met with in the compositions of the singers, preachers, and others who imagine themselves to be able to compose a poem. Such authors write things which partly are real heresy, partly contain such folly and absurdity that they naturally cause those who hear them to laugh, but also to feel grieved at the thought that such things can be uttered in reference to God. Were it not that I pitied the authors for their defects. and did not wish to injure them, I should have cited some passages to show you their mistakes; besides, the fault of their compositions is obvious to all intelligent persons. You must consider it, and think thus: If slander and libel is a great sin, how much greater is the sin of those who speak with looseness of tongue in reference to God, and describe Him by attributes which are far below Him; and I declare that they not only commit an ordinary sin, but unconsciously at least incur the guilt of profanity and blasphemy. This applies both to the multitude that listens to such prayers, and to the foolish man that recites them.

For more sources see: The Halachic Principles of Tircha De-Tzibura

See also: WHAT HAPPENED TO SHORT PRAYERS? by Woolf Abrahams

It is curious that Kavod is linked directly with “silence”. In the Talmud with the bored silence of the congregation as the Priest, Rabbi or Torah reader fiddles and extends the survice and in the account of Nadab and Abihu, with the silence of their father, Aaron וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן.

משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים ד׳:ט״ז

(טז) כֵּיצַד הִיא הַכַּוָּנָה. שֶׁיְּפַנֶּה אֶת לִבּוֹ מִכָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת וְיִרְאֶה עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד לִפְנֵי הַשְּׁכִינָה. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט קֹדֶם הַתְּפִלָּה כְּדֵי לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל בְּנַחַת וּבְתַחֲנוּנִים וְלֹא יַעֲשֶׂה תְּפִלָּתוֹ כְּמִי שֶׁהָיָה נוֹשֵׂא מַשּׂאוֹי וּמַשְׁלִיכוֹ וְהוֹלֵךְ לוֹ. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לֵישֵׁב מְעַט אַחַר הַתְּפִלָּה וְאַחַר כָּךְ יִפָּטֵר. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִין שָׁעָה אַחַת קֹדֶם תְּפִלָּה וְשָׁעָה אַחַת לְאַחַר תְּפִלָּה וּמַאֲרִיכִין בִּתְפִלָּה שָׁעָה:

Mishneh Torah, Prayer and the Priestly Blessing 4:16

(16) What is to be understood by concentration of the mind? The mind should be freed from all extraneous thoughts and the one who prays should realize that he is standing before the Divine Presence. He should therefore sit awhile before beginning his prayers, so as to concentrate his mind, and then pray in gentle tones, beseechingly, and not regard the service as a burden which he is carrying and which he will cast off and proceed on his way. He should, accordingly, also sit awhile, after concluding the prayers, and then leave. The ancient saints were wont to pause and meditate one hour before the service, one hour after the service and take one hour in its recital.

If our prayers are modeled on the Sacrifices then maybe we should offer prayers in distinct classes (think yoga classes, with sign-up....

Sin offering

Peace offering

Musaf (extra Shefa) offering

Pesach (transition) offering

Thanks Offering

Compare to

Pseukei de'zimra - Song / Praise

morning / mid-day. end of day

Torah Reading - Study

Kavanh - Meditation

Play
Like
Play Next
Mark
Played
Share